"היא באה שמש", פתחו תמוז את ההופעה, כשהירח המלא מעליהם. מאיר ישראל על התופים, יהודה עדר בגיטרות ואיתן גדרון בבס וכמובן הכוכבים הסולנים אריאל זילבר בקלידים ושלום חנוך והגיטרה. זה האחרון היה הראשון באותו ערב, כשפתח בהופעת חימום שבה נראה כי הוא בז לזמן. יורק ביהירות נערית את 70 שנותיו ודוהר עם שיריו באנרגיות הרוקנרול.

באמצע "אדם בתוך עצמו" חייך כאילו חש – זה שלי, את זה אני חוללתי. הוא ניווט את הקהל לשיר איתו "אדם בתוך עצמו נסגר", ואז צחק "אוי כמה שאתם צודקים". בשורה המסכמת "אדם בתוך עצמו הוא גר" קרן במבט של "סוף-סוף תפסתם את הנקודה", וסיכם לנוכח ההתלהבות באוויר: "אתם בדיוק הקהל שחיפשתי".

ב"מחכים למשיח" שחתם את הופעתו, הקהל צרח "וסופר את הכסף שאין" בהזדהות שדילגה בקלילות עצובה על יותר משלושים השנים שחלפו מאז שהשיר הזה טלטל לראשונה את הרדיו.

10 דקות אחר כך, הבמה הכפילה את כוחה. זה לא היה האיחוד הראשון של תמוז מאז שהתפרקו בשנת 1976. כבר ב-83' הם התאחדו לשלוש הופעות, ובשנות האלפיים הופיעו בכמה הזדמנויות בשירים בודדים. בשנת 2009, במופע העשור למות מאיר אריאל, הם שוב התקבצו לכמה שירים, ואריאל זילבר הבטיח לקהל: "אני מבטיח שנעשה הופעה של תמוז, ואז נשיר את כל השירים".

ההבטחה קוימה בענק בלייב פארק בראשון לציון. חלוצי הרוק הישראלי העתירו על הקהל את החומרים שלהם – קלאסיקות ישראליות אחת-אחת כמו "פנס הרחוב" ו"מה שיותר עמוק" וכמובן "סוף עונת התפוזים" – שיר הנושא מאלבומם היחידי. חנוך אמר: "היות והיו לנו במקור רק שמונה שירים בערך, אז פה ושם שיבצנו עוד בהופעה הזו" – וזה היה האות לבלדה על יואל משה סלומון, הפעם כשזילבר שר את הבית הראשון, וגם יהודה עדר כובד בבית, וביחד שרו כולם בשני קולות ובאוויר נישאה התעלות.

על הבמה היו חברי תמוז כל מה שלא הצליחו להתמיד ולהיות בשנות ה-70. אז הם שאפו תמידית לסולו – שירה וקריירה, כדרכם של צעירים מוכשרים. הפעם נחשף מותר הגיל, עם התבונה לוותר, להצטנע ולהשתלב. התוצאה: וואו. הניסיון והמקצוענות המצטברת של כל אחד מהתמוזים העלו אותם אל שיאים מוזיקליים ואנרגטיים שלא בטוח שהגיעו אליהם בשנות שיאם.

תמוז מ-76' באלול 2016. ב"אגדה יפנית", המיקרופון של אריאל זילבר נראה בתעתועי התאורה כמו חץ המפלח את נוצות הברבור מהשיר. שלום חנוך הביט בו במבט של מעריץ ושר איתו "לא רשמית", בלי מיקרופון. "אין שלום" שר זילבר ב"בטי בם", והכפיל את השורה הזו שוב ושוב: "אין שלום. אין שלום", ואז פנה לקהל: "מה אתם אומרים על השלום הזה? השלום יבוא? המשיח יבוא".

אבל שלום (חנוך), ששמע "משיח", הגיב במהירות: "אני דווקא חושב שלא". בקהל, לעומת זאת, יכלו להישבע שהמשיח דווקא נוכח כאן, ומתרגש.

פורסם בגלובס ב-22.9.2016