תעודת זהות – גיל: 33, מגורים: תל אביב, מצב משפחתי: נשוי ואב לשתיים, השכלה: תואר ראשון בקומפוזיציה באוניברסיטת ת"א. עוד משהו: "אין לי פייסבוק".

לא רק הכישרון, המקצוענות, שמחת היצירה והמערכונים המדויקים הפכו את "זהו זה 2020" לתוכנית כה משמעותית ונצפית בתקופת הקרונה. השירים שמושרים במהלכה הם אחת מהסיבות המרכזיות לכך, מרגשים ביופיים ובהבעתם, ומשקפים את הלך הרוח הישראלי בתקופה הזו, עם תמהיל שמיטיב לשלב בין תקווה למחאה. מי שמופקד על השירים הוא אמיר לקנר, 33, מלחין, מנהל מוזיקלי ומעבד השירים של התוכנית. "לעבוד שם מרגיש כמו לונה פארק", "מספר לקנר, "העניין הוא שלברוא שיר כל שבוע בתקופה כל-כך ארוכה (מאז חודש מרץ, ת"ל) זה מאתגר. במשך הזמן נהייתה כאן רוטינה, והאתגר הוא להמשיך ולמצוא את הגיוון בלי שאחזור על עצמי".

מה השיקולים שלך בבחירת השירים ובעיבוד שלהם?

"מה שמעניין אותנו הוא לא מה שהקהל יאהב, אלא מה שאנחנו נאהב, וכשזה קורה – גם הקהל מתחבר. בכל שיר שאני ניגש לעבד, אני לא חושב מה יהיה יפה מוזיקלית, אלא מה אני רוצה לספר, איך להקפיץ את התוכן של השיר ולהתאים אותו, אקטואלית, לתקופה. למשל, אחד מהעיבודים שהכי שמחתי ליצור היה לשיר 'אמסטרדם' של להקת נוער שוליים. שאלו אותי למה בכלל לבצע את השיר הזה, כשאף אחד לא טס לחו"ל, ועניתי שדווקא בגלל זה מתאים מאוד לשיר אותו. ובאמת, קיבלנו על השיר הזה המון תגובות מחמיאות".

"אני מקשיב לטקסטים", הוא מוסיף. "בשיר 'מיליונים' של אתי אנקרי, למשל, המחאה הייתה טמונה בו, אז נשאר לי רק להביע אותה ובחרתי לעשות את זה באמצעות רגאיי. השיר 'פחות אבל כואב' של יהודה פוליקר הוא מאוד דרמטי, אז השתדלתי להכניס בו קריצה וחיוך, כי נחמה זה כוח.

"התעקשתי שנשיר את השיר של עמיר בניון "ניצחת איתי הכל", אפילו שלחבר'ה (גידי גוב, שלמה בראבא, מוני מושונוב, אבי קושניר ודובלה גליקמן, ת"ל) לא היה קל עם הבחירה הזו, אבל החדרתי בהם את האמונה שנפצח אותו. ריגש אותי שהם יבצעו שיר שמדבר על הערך של המוזיקה בחיים שלנו. למוזיקה ולשירים יש את החיצים ללב שאין באף שפה אחרת".

לקנר אינו איזה סיפור סינדרלה, כזה שהמוזיקה התגלתה לו במקרה. "אני מודה שגדלתי במקומות הנכונים כדי להגיע לאן שהגעתי", הוא אומר. "אמא שלי, עו"ד ברוריה לקנר, הייתה בלהקה צבאית ונחשפתי למוזיקה מההתחלה. כבר מגיל 4 חלמתי לנגן בסקסופון, ומכיתה א' אני ילד במה. מאז ומתמיד שיחקתי בלעבד ולהלחין, ומכיתה ח' כבר כתבתי עיבודים. מכיתה י' התפרנסתי מכתיבת מוזיקה להצגות בבית צבי והרגשתי שאני כבר בתוך הביזנס. בלהקה צבאית הייתי זמר ומעבד, וכבר עבדתי אז הייתי מוזיקאי של תיאטרון – בבית ליסין ובהבימה. מעולם לא מילצרתי או עשיתי בייביסיטר. בגיל 18 כבר קניתי לי אוטו מהמוזיקה".

תיק עבודותיו של לקנר מכסה את תחומי התיאטרון (כולל מחזות זמר והצגות לילדים), הטלוויזיה והתזמורות. הציבור הרחב מכיר את "היום יום חמישי", שיר שהלחין – עם שאר ימות השבוע – לערוץ הופ, והפך להיט ויראלי. הוא גם זכה בפרס "היוצר המבטיח" בפסטיבל "פותחים במה" של בית ליסין ובפרס שרגא בר מטעם "הבימה".

גם היום, לצד "זהו זה" הוא עמוס בפרויקטים: לאחרונה הפיק ועיבד עם יהודה עדר גרסה לשיר "יכול להיות שזה נגמר" במסגרת פרויקט "צו השעה", מעין גרסה נשית לזמרים של "זהו זה" עם תיקי דיין, חנה לסלאו, מיקי קם ורבקה מיכאלי. בימים אלה הוא עובד על פרויקט במסגרת תזמורת המהפכה: "לפני שנה הייתי המעבד והמלחין במופע המחווה שלהם לתרנגולים – 'התרנגולים רמיקס'. הרגשתי שזה ממש פרויקט חיי, ולאור הצלחת המופע, היינו צריכים להמשיך להופיע, אבל הקורונה עצרה הכול. שייקה לוי ביקש ממני ומהתזמורת לעשות מופע בסדר גודל כזה על הגשש החיוור – "קונצ'רטו לגשש ותזמורת", והפקיד בידיי את כל חומרי הארכיון של הגשש. היינו אמורים לעלות בדצמבר השנה, וכמובן שגם זה לא קרה".

לקנר גם עובד כרגע על המוזיקה בהצגה "סינית אני מדברת אליך" של בית ליסין ומשמש כמנטור המוזיקלי של קבוצת הצעירים של תיאטרון הקאמרי, ואפילו מספיק ללמד – השנה רק  שעה וחצי בשבוע – בתיכון תלמה ילין שבו למד. "כבר 13 שנה אני מלמד שם ונהנה מזה. אני עושה את זה בשביל הנשמה. זה לא מובן מאליו שאני מצליח להתפרנס ממוזיקה גם בתקופה הזו. לקח לי הרבה שנים במקצוע להבין שאני עסק. למדתי לנהל תקציבים גדולים בהפקות גדולות, לתמחר את העבודה שלי ולאזן בין מה שאני רוצה לעשות למה שאני יכול כלכלית".

איך אתה רואה את עתיד התרבות כאן?    

"הדבר החשוב שמוכרחים להבין זה שיש צורך אמיתי בתרבות, ולא רק במובן הבידורי אלא במובן שבו התרבות משקפת את המציאות, ומוכרחים להכיר בזה. אני מבין למה אולם של 900 איש צריך להיות סגור, אבל גם בקורונה אפשר למצוא דרכים יצירתיות להביא את התרבות".

איפה תהיה בעוד עשר שנים?        

"אני רוצה לעשות 'ברודווי' בארץ, והחלום שלי הוא לתרום ליצירה הישראלית. שיצירות שאני מלחין יישארו כאן לתמיד".

פורסם בגלובס בדצמבר 2020 במסגרת פרויקט 40 עד 40

סיום העונה הראשונה של "זהו זה 2020" (כאן 11) הוא הזמנה לפענח את סוד ההצלחה של החלק הכי מקסים בתוכנית – השירים

"אולפן בימי קורונה, חמישה אנשים מבוגרים בקבוצת סיכון. כל הזמן מחטאים עמדות ועמודי מיקרופון. מדי פעם, מישהו מהם שוכח להסיר את המסכה ומתחיל לשיר איתה. אני מזכיר לו להוריד אותה כדי שהמיקרופון יקלוט אותו".

הדובר הוא אמיר לקנר, מוזיקאי צעיר (32), מלחין, מעבד ומנהל מוזיקלי בתיאטרון ובטלוויזיה. וגם זה שכתב לערוץ הופ את השיר שתיכף תתחילו לזמזם: "היום יום חמישי". ויש לו עוד ג'וב מענג במיוחד. הוא המעבד המוזיקלי של השירים של "זהו זה" הנוכחית.

כי עם כל הכבוד למערכונים המשוחקים לעילא של החמישייה שמתוארת בפתיח – דובל'ה גליקמן, אבי קושניר, שלמה בראבא, מוני מושונוב וגידי גוב – הרי שהסיבה המרכזית לצפות ב"זהו זה" השנה היא השירים שהם מבצעים במהלך התוכניות.

זו לא סתם דעה, אלא עובדה מגובה במספרים: על-פי נתוני כאן 11, עד כה צפו בשירים של "זהו זה" בעונה הנוכחית 1,231,397 אנשים – וזה כולל את היוטיוב, הפייסבוק, האינסטגרם, האתר וה-VOD. ונחדד: לא מדובר בנתוני צפייה של התוכנית כולה, או של המערכונים, אלא של השירים בלבד, שבהם – ספציפית – צפו יותר ממיליון אנשים.

"אתמול ברחוב, עצר אותי מישהו על קטנוע, הרים את הקסדה ואמר לי: 'אתם הביטלס'!", מספר מוני מושונוב על התגובות שהם מקבלים בזכות השירים, ויש לו גם הסבר להצלחה – הקורונה: "קיבלנו עלינו להנעים לאנשים את המצב ולהשכיח קצת את הצרות". מעבר לזה, הוא מוסיף: "אני לא מכיר כזאת רמה גבוהה של מעורבות בשירים, כמו שלנו. קורה בינינו משהו נפלא, אנחנו מתואמים מאוד בלשחק ביחד, וגם לתת ספייס אחד לשני. ההרמוניה שלנו מתבטאת גם בשירים. לא כולם יכולים לשיר ביחד, אבל אנחנו יכולים. מה גם שאמיר לקנר ידע להדריך אותנו בשירה", הוא אומר ומיד מתקן: "אבל את גידי לא היה צריך להדריך".

וגידי גוב עצמו מוסיף: "איכשהו, מהשיר הראשון, אמיר הצליח לגרום לחמישתינו להישמע כמו להקת גברים שכל הזמן עושה את זה. חמישה גברים שנוגעים ביחד בשירים מוכרים, נהנים וגם שרים יפה! ויש פה עניין של טיימינג. סגרו את הכול. אנחנו יכולים לשיר רק בטלוויזיה, שזה מקסים".

תעלומת הקסם של השירים מרתקת: איך קרה שדווקא חבורה של שחקנים בני 70 הצליחה להקסים רבים כל-כך בימי הקורונה? "יש בשירה שלהם חום, כוונה וחיבור, וגם שרמנטיות איב מונטנית כזו", אומר שדרן הרדיו בועז כהן: "הם לקחו מתוך מאגר גדול של שירים מצוינים מפעם והנגישו אותם לקהל חדש, ולא רק חדש, ברמה גבוהה. זה הזכיר לי את השירים בתוכנית 'לילה גוב', כשפתאום היו ביצועים יפים ומפתיעים".

במקרה או שלא, מי שערכה והפיקה עם גידי גוב את "לילה גוב" ששודרה בערוץ 2 בשנות ה-90 היא אתי אנטה שגב, העורכת הראשית של "זהו זה" הנוכחי. "הרצון באיחוד של 'זהו זה' הוא לא דבר חדש", היא מספרת איך חודשה התוכנית. "גם הקהל דרש, וגם המשתתפים, שנשארו בקשר אוהב כל השנים. מדי פעם עשינו עם כולם פגישות בעניין האיחוד, אבל הן לא הבשילו. גם שרון דריקס מכאן 11 (מנהלת תוכן תרבות ובידור בטלוויזיה) דיברה איתי כמה פעמים על העניין, וזה לא יצא. אבל כשהיא התקשרה הפעם, בתקופת הקורונה, כבר היה ברור שזה יצליח, כי זה הכי הזכיר את מלחמת המפרץ, וגם כולם מצאו את עצמם נטולי תוכניות. תוך יומיים-שלושה הכול התחבר".

את ההזדמנות לעבד את השירים לתוכנית, לקנר מגדיר בחיוך: "מתנה מהקורונה". "אתי מכירה אותי כבר עשר שנים מכל מיני פרויקטים שעשיתי. אינטואיציה לא ברורה גרמה לה להציע לי את הפרויקט. מ-100% תעסוקה שהייתה לי בכל מיני פרויקטים מוזיקליים שקשורים לתיאטרון, הגעתי לאפס בגלל הקורונה. ופתאום, הגיע הטלפון הלא יאומן הזה – בוא תעבוד עם חמישה מענקי התרבות שגדלת עליהם כל החיים! המזל הכי גדול שלי היה שהם הסכימו שזה יהיה אני. רובם לא הכירו אותי, אבל הם סמכו על אתי. הסתערתי בכל הכוח ועם כל הלב על ההרפתקה המטורפת הזו".

"פחדתי מצל עץ תמר"

בגלל שהכול קרה כל-כך מהר, נדרש ללקנר זמן קצר להתעשת ולהתחיל בעבודה: "ביום הראשון של הסגר המוחלט הקפיצו אותי לחזרה בזאפה על השיר 'פארנויה' עם חמישתם ושלמה גרוניך. בהתחלה הייתי בהלם שאני בכלל בחדר אחד עם הענקים האלה. הם נתנו לי את המנדט להוביל אותם במסע המרגש הזה".

ואיך היה לעבוד עם החמישייה?
"כולם בכושר מוזיקלי, מוזיקליים להפליא ושמחים לשיר בקולות. הם נתנו בי אמון וזרמו איתי והפכו להרכב קולי ששר בהרמוניה. האתגר שלי היה להתאים את השיר אליהם מבחינת האופי והמנעד, ששונה אצל כל אחד מהם. היה חשוב לי שהם ירגישו נינוחים. שהשיר יבוא מתוכם ושהם יספרו את הסיפור שלו: דובל’ה הוא השנסיונר. בראבא מלא רוך ורגש עם מנעד ללא גבולות. קושניר – זמר הנשמה, הטנוריסט והסקסופוניסט. מוני הוא הג’אזיסט, המאלתר. וגידי זה גידי. אין צורך להוסיף. רק פותח את הפה, וחודר ללב. התאהבתי בהם".

בחירת השירים הייתה עניין עקרוני שדרש סיעור מוחות כדי להתאים אותם להלך הרוח ולמצב בחוץ: "השירים משדרים מתחת לפני השטח משהו עמוק שמתחבר לתחושות", מסביר מושונוב, "זה מעבר למילים – שגם להן יש משמעות נוספת בגלל המצב. נניח 'שיר לשירה'. עשינו אותו בסגר, כשהיה געגוע של סבאים לנכדים ונכדים לסבאים וכמיהה למשהו שמסמל שפיות; וכשפתאום התחיל האביב, שרנו את 'האוהבים את האביב'; כשכולם היו בבידוד, היה רגע שרצינו להתעודד, אז שרנו את  'היא תבוא' כשהיונה בשיר מבשרת שאולי דווקא אפשר להתגבר על זה. כל שיר היה קשור לתחושה הספציפית של אותו רגע".

גוב מסכים: "מוכרחים להיות אקטואליים. היה שלב שאמרנו, בואו נקליט חמישה שירים ביחד, שיהיה. אבל זה בלתי אפשרי – כי ההחלטה איזה שיר לשיר קשורה למצב רוח שלנו, שקשור למצב רוח של עם ישראל באותו רגע".

"הקו המנחה בבחירה היה שזה שיר שאנחנו אוהבים, ושהאהבה אליו תורגש, ושבנוסף לכימיה עם השיר, נביא אמירה", מוסיף לקנר. "הבחירות היו אינטואיטיביות, וכל שבוע היה אתגר יותר גדול מהקודם, כי היינו צריכים להעלות את הרף. גיליתי מחדש את הכוח של העיבוד, וכמעבד, אני הכי אוהב דווקא את השירים שבשלב הראשון פחות הרגשתי בנוח איתם".

העבודה על השירים הייתה מאוד מהירה: "עברו 48 שעות מרגע שהוחלט על כל שיר, ועד שהוא עמד – מתוזמר ומושר לתפארת", מספר לקנר. "אחרי שהחלטנו על שיר, הכנתי סקיצה עם כיוון כללי, ואז ניסינו אותו ביחד, עשינו פינג-פונג מוזיקלי לראות אם זה עובד. לא תמיד זה עבד ברגע הראשון. גידי היה מאוד מעורב ונתן רעיונות. עמד לרשותי צוות ענק של נגנים נהדרים, שיכולתי לבחור מתוכו נגנים וכל אחד מהם הקליט את הכלי שלו באולפן הביתי שלו".

על השיר "צל עץ תמר" שזכה לתגובות נלהבות במיוחד מצד הקהל, הוא מספר: "בהתחלה פחדתי ממנו כי בביצוע המקורי שר המלך, זוהר ארגוב, וגם קרולינה – זמרת נשמה ענקית – מבצעת אותו. חוץ מזה, הייתי צריך להפוך שיר של זמר אחד, לביצוע בהרכב. אני שלם עם התוצאה, וגם קיבלתי תגובות משמחות מאנשים".

כשהוא נשאל איזה מבין הביצועים אהוב עליו במיוחד, לקנר מעט מהסס: "קשה לבחור, כמובן, אבל 'עוד סיפור אחד של אהבה' מרגש אותי. עוזי חיטמן שכתב אותו הוא יוצר מדהים ולא מספיק מוערך, והם שרו אותו בצורה מפתיעה. אהבתי במיוחד גם את 'בואי נתחבק' של אלון אולארצ'יק, שהדגשנו בו את הבוסה-נובה. הייתה לי זכות לעשות כיף. ובכלל, אני מקבל הרבה תגובות על השירים. זו זכות לגעת בלבבות של אנשים".

איך באמת אתה מסביר את ההתלהבות העצומה של כל מי שנחשף לזה?

"קודם כול, זהו כוחה של המוזיקה. ויש גם את עניין הנוסטלגיה – הבאנו שירים מכאן, שאנשים אוהבים. יצרנו מדורת שבט של שירים ישראליים. יש משהו טוב בביצועים פשוטים, או כמו שגידי אומר: 'בואו פשוט נשיר את השיר'. וזה עובד. ויש גם את גורם ההפתעה – שחקנים ששרים. הזמרים הכי טובים הם שחקנים. הזמרים הכי גדולים, מזאק ברל ועד ריטה, הם מספרי סיפורים. יש קשר גדול בין משחק למוזיקה. אם יש כישרון מוזיקלי ויכולת הבעה, אז זה בינגו".

דרישת שלום מעולם ישן