יוני רכטר / "סביבנו"

אפשר להתרווח בכורסה הנוחה. 14 שנים אחרי אלבומו האחרון, ליוני רכטר יש אלבום חדש בשם "סביבנו" (שהפיק עם אלון לוטרינגר), וחוויית ההאזנה היא של כובד נעים, כמו אחרי לגימת יין ישן משובח. ריחוף מדוד ויציב מעל קרקע עשירה ואסתטית. גם החדש מוכר, וכצפוי הכול מוקפד – לחנים, מילים ושירה, ומתוזמר למופת. אלבום שירי משוררים ההולמים את מידותיו האמנותיות (המרשימות) של רכטר – יהודה עמיחי, נתן זך, אמיר גלבוע, לצד פזמונאים-משוררים כמו יעקב רוטבליט ועלי מוהר, שממשיך להפרות את רכטר גם לאחר מותו, וההפתעה: דניאלה לונדון-דקל בשיר "אולי" החתולי, ככל הנראה בהופעת בכורה פזמונאית (תמשיכי!).

כן, אין כאן שריטות, וגם הפגיעות ("מה זה יש בי שחושש ושר?") משומנת בכלי נגינה מצוחצחים, אבל בין כל ההיצע המוזיקלי המחוספס (כולל בהמלצות אלה), נעים לחוש גם את המלוטש, במלוא הודו האלגנטי והאינטליגנטי. ויש אורחים מוצלחים כמו רונה קינן וגידי גוב, והאורח הכי משמח בחתרנותו השקטה הוא ההומור העדין (חפשו את "למה לא אמרת" המשעשע בגרוב ברזילאי, שכתב עלי מוהר).

משפט לקחת: "כל היופי הזה, מאיפה הוא בא" (יעקב רוטבליט).

ג'ירפות / "מי שלא חולם, כועס"

זהירות. מתחת לרחבת הריקודים פעורים בורות. באלבומם החמישי של ג'ירפות, "מי שלא חולם, כועס", אתם תגלשו לתוכם תוך כדי ריקוד, מחויכים וצוחקים בקול מהמילים השנונות של גלעד כהנא, נסחפים בלחנים היפים שלו ושל חבריו ללהקה: אסי ששון, יאיר קז וארז רוסו, נחתכים ומתאחים.

הג'ירפות תמיד היטיבו לומר משהו מקורי על החיים ולעורר מחשבה. המוזיקה שלהם, שמשתבחת, מניפה את הרעיונות לגובה ולעומק. המילה הדומיננטית באלבום הזה היא שברים. "שבור זה גם חותך" – הוא השיר הפותח, ובשיר הנושא נאמר: "מי שלא עוצר שובר, ומי ששובר יישבר". בהתאם, הציניות מתערבלת – יותר מביצירותיהם הקודמות – בכנות: פשוטה, חשופה ומעוררת אמפתיה. סערות הרוק – ויש כאן רבות מאלה – מחובקות בעדינות. אלבום מזכך.

משפט לקחת: "אם אני לא עולה באש היום, איך אאיר הלילה?".

אניה בוקשטיין / "רוקדת"

עכשיו כבר ברור, גם למי שפקפק, כי המוזיקה אינה אפיזודה חולפת בחיי היצירה של אניה בוקשטיין, המוכרת יותר כשחקנית. "רוקדת" הוא אלבומה השני, וכשמו, מתעד את החיים מהזווית ומהקצב הריקודיים. ההקשבה היא דרך הרגליים, אבל תוך כדי הריקודים, מגלים שגם המילים שלה רהוטות וצלולות לא פחות מהמוזיקה האפקטיבית והקומוניקטיבית, ויש גם מסרים פמיניסטיים קליטים (למשל בלהיט "איך שלא תסובב את זה"). אפשר להגדיר את האלבום שלה כדנס אינטליגנטי, ובסופו יש שיר שקט ומרגש בשם "חברה", שמזכיר שבין כל החושים מתקיים גם החוש האישי.

משפט לקחת: "המתח בין האולי לבטח לא עוזב אותי".

יהוא ירון / "אם לא נרקוד לא נבין כלום"

"יש עצב שנראה מצוין", שר יהוא ירון באלבומו השלישי "אם לא נרקוד לא נבין כלום". הגדרה מושלמת לרוקנרול אישי וחושפני עם שירים על זוגיות – בשיאיה ובשפליה, בגיאוגרפיה שהיא של זמן ולא רק של מקום ("אולי מיטה תהיה מכונת הזמן שתוריד עלינו גשם ישן").

צבעוניות ובתוכה בית עולה באש – זוהי גם העטיפה היפה של האלבום שאיירה מירב שחם בת זוגו, וממחישה את השירים, ההרמוניים גם כשהם מערערים. "אני כולי כן. אני כן כן. אני מלא בכן", שר ירון את יונה וולך (בשיר היחיד שאינו במילים שלו), והטוטליות האנרגטית הזאת מבעבעת, מתפוצצת ומפוצצת, דולה מתוך האלבום רעיונות עמוקים, מרגשים (כמו השיר "יאהו" על השם שלו, יהוא – הפורץ מתוך פצצות חשמליות מתקתקות), מסויטים ("ציפורים נודדות"), נשגבים ופשוטים – אבל לא פשוטים בכלל.

משפט לקחת: "כשמדברים על זה, הקול שלך נשמע כמו ליפול פתאום באמצע הרחוב".

פורסם בגלובס ב-14.09.2017

על מצע של זיעה וטמפרטורות שגובהן מנמיך את הנפש, "אין כניסה לפילים" – האלבום החדש של להקת "ג'ירפות" הוא קרחוני בצחותו ובחדותו המקפיאה. אחרי כמעט עשרים שנות פעילות, כבר ברור ש"ג'ירפות" אינם הבזקים יצירתיים לא סדירים, אלא להקה פעילה ושיטתית, אחת מהחשובות ביותר שנוצרו כאן.

בעוד שהאלבומים הראשון ("משוחח עם כיסא") והשני ("גג") שלהם התאפיינו בעומק שהוסווה בהתחכמות עם תאווה למשחקי מילים ("בנות בבית, בנים בנות, בנות בונות"), היצירה הנוכחית היא חומלת במהותה, ובכך ממשיכה את הקו של אלבום הסולו האחרון של גלעד כהנא מנהיג הלהקה, "The Walking Man". כמוהו, גם ב"אין כניסה לפילים", השירים עוסקים בדמויות, כולן אנושיות, גם כאשר מדובר בבעלי חיים, המאכלסים את האלבום – פילים, כלבים, חתולים, סוס, יונה וציפורי שיר. גן החיות הזה הוא בעצם גן של חיים, שפועמים בקצב השירים-סיפורים הרגישים והלעיתים קצרצרים כמו "פינק זברה" היפהפה בן הפחות מדקה: "שני חתולים ממתינים בפתח חנות לחיות מחמד. מרוכזים בכלוב ציפורי שיר – ציפורי שיר עושות אהבה".

האהבה הזו אינה באה על חשבון המבט הביקורתי של כהנא, צייד הזיופים, שנוהג להצביע עליהם בלגלוג אירוני, כמו הדמות הסטריאוטיפית בשיר הנושא ש"החליטה לעשות שינויים" "לאחר שיחה עם עולמות עליונים". קולו הדומיננטי של כהנא מביע היטב דקויות שמונעות מגיבורי השירים להיות פלקטיים. כך, למשל, בשיר "חופשה בהוואי", הקול משקף את הלאות התבוסתנית בשגרת חיי המשפחה, למרות הגילוי "היום אני אותך אוהב קצת יותר".

לצליל של הלהקה – שכוללת מלבד כהנא את יאיר קז, שותפו היצירתי, ואת אסי ששון וארז רוסו – נוספה הפעם שאנטיות הודית (מן הסתם בהשפעת המסע של הלהקה להודו, שמתועד בסרט המוקרן בימים אלה "ראיתי ג'ירפות בהודו"), במיוחד בשיר הפותח "לא יודע למה זה קורה לי" והשיר המסיים, באנגלית, "What is karma". ובכלל, מבחינה מוזיקלית, מלבד העליזות הנמרצת בשיר "31" וכמה איים קטנים נוספים – השירים נוטים להיות שקטים-מהורהרים יותר. מהלומות החשמל הרוקי התמתנו למגע אקוסטי יותר והלחנים היפים מתובלנים בתבליני כינורות, בוזוקי, קונטרבס, עוּד, בנג'ו, צ'לו, חלילים ועוֹד. העיבודים מגוונים, ובזכות הנגינה המשובחת של חברי הלהקה נוצרות איכויות כמו הצורמנות הטראנסית בשיר "כוח", הקצביות המארשית בשיר "31" שמחפה על העצב שבכיסא ש"לא שייך לחבורה" והליריות המפעימה בשיר "הלב הוא טלסקופי" עם תלמיד הגלישה הקפוא והלב הסודק את תקרת העננים.

גלעד כהנא הוא משורר לא פחות מאשר פיזמונאי, וזה ניכר גם בטקסטים כמו: "חלום נסוג מפני היממה כזוהר כוכבים מפני חמה" ("חתולים"). המילים שלו מקבלות ביטוי ויזואלי מרהיב בעטיפת האלבום ובחוברת שיצר האמן דוד פולנסקי ובה מככבים גיבורי השירים שעוצמתם רבה. כך, למשל, הסוס מהשיר "מוזס", שמשפט ממנו ממשיך לקרוע את נימי הנפש גם אחרי שהסתיימה ההאזנה: "אבא, בקשה אל תכה את מוזס". "כולם נופלים" – כך מסתיים השיר הזה, ובאמת, איך אפשר להישאר יציבים כשאמת – מרוסקת לרסיסים חדים – נוחתת על התודעה החשופה?

פורסם ב-ynet ב-3.8.10