השילוב הטבעי בין הדורות אפיין את המופע "שיעור מולדת" שנערך אמש (מוצאי שבת) במסגרת "פסטיבל ימי זמר בתיאטרון חולון". הייחוד: כל המוזיקאים – זמרים ונגנים, כולל המנחה, אורנה דץ – גדלו בחולון. זה לא היה רק גימיק, אלא גם תצוגת תכלית לוקל-פטריוטית גאה ומקצוענית, שהמוזיקליות שבה הפרתה את הנוכחים עוד בנעוריהם. אתמול התגלה, למשל, שעמיר לב הציץ לגרי אקשטיין שהתאמן על הגיטרה ופיטר רוט קינא בברוך בן יצחק ובדודי לוי, שכבר היו בלהקות – "רוקפור" ו"נוער שוליים".

עוד הישג של הערב היה הגיוון, שכלל מעברים חלקים בין סגנונות: הכנר הקלאסי ארז עופר – כנר ראשון בתזמורת הרדיו של ברלין, שריתק בנגינתו, עלה לבמה מיד אחרי הסופר-גרופ הרוקיסטי שכלל את עמיר לב, ג'נגו (עמיר רוסיאנו), דן תורן ובועז כהן. סופר-גרופ רוק'נרולי נוסף כלל את דודי לוי, פיטר רוט וברוך בן יצחק, ואיתם מוטי ביקובסקי, יוזם הערב ומנהלו המוזיקלי. והיה גם פופ – זאב נחמה מ"אתניקס" ואורנה דץ, ששרה את "כאן" בעיבוד שמתינותו הדגישה את יופיו וניטרלה ממנו את כל הסוכר. מאוחר יותר, היא דווקא הפכה לנערת רוק, כשהצטרפה אל "פרויקט 30" – אלעד כהן ושגיא צורף בשירם "לרוץ מהר", והחליפה באופן משכנע את מלאני פרס, שביצעה במקור את השיר עם יהלי סובול. לקראת סוף השיר היא אפילו הוסיפה צעקונת חיננית.

הערב נפתח באריק רודיך, שניגן על הפסנתר את נעימתו הנודעת "אחרית", לא לפני שהביא את בנו הקט והחמוד לנופף לקהל מהבמה. "אני חצי רומני", הוא הסביר, "אז אני מלמד אותו לגנוב את ההצגה".

המופע לא התיימר לעניין במוזיקה חדשה או פחות מוכרת, אלא כלל את הלהיט הכי מזוהה של כל מוזיקאי. וכך, דודי לוי שר את "כל הזמן שבעולם", מלווה בארבעה גיטרות-על, דן תורן ביצע את "לבן על לבן", זאב נחמה שר את "ציפור מדבר", תוך כדי שניגן באוויר על כינור דמיוני, ומאוחר יותר שר את "כתם הפרי", ביחד עם אורן ברזילי מ"מופע הארנבות של ד"ר קספר", ששר איתו בהתלהבות, שנכחה גם כשהצטרף לאמילי קרפל בשיר שלה "נמשים" ובהימנון הקספרים "תראו אותי".

הקהל, לעומת זאת, היה מנומס מדי. למרות ההבעות המרוצות, הוא ישב רוב ההופעה קפוא בכיסאותיו המרופדים. "מה קורה לכם"? תהה נחמה. פה ושם נראו סימני חיים מכיוונם, למשל, כשראש העיר שלהם, מוטי ששון, הפתיע כששר בליווי הפסנתר של אריק רודיך את "רוח סתיו" וחשף קול רך ונעים. זה היה אחרי שהעניק תעודות הוקרה מטעם חולון לגרי אקשטיין (בנותיו קיבלו במקומו את הפרס) ולאפרים שמיר ("פעם ראשונה שאני מקבל פרס"!).

שיאי הערב היו "חור בלבנה" הרוקפורי, שברוך בן יצחק שר עם התגבורת "החדשה" והחשמל התעצם מרגע לרגע. "תראו מה יש לו ביד", הם הקפיצו את השיר, מפנקים אותו בסולו אינסטרומנטלי ממושך. סולו נטול מילים, אך לא פחות מסעיר, היה כשעמיר לב עם ג'נגו, תורן וכהן סיימו את "פעם בחיים" של לב, ששר אותו, מתייסר מהמילים, כאילו שר אותן בפעם הראשונה.

בלטו בכישרונם גם הנגנים שליוו את ההופעה: תומר לוי המתופף, עמוס פרידמן הבסיסט ואופיר קנר בפסנתר ובקלידים, אבל השיא האחרון, החותם, התרחש כמעט ללא כלי נגינה, כשאפרים שמיר הוזמן לשיר את השיר שהלחין, שיר הנושא של ההופעה – "שיעור מולדת". רוב המשתתפים  הצטרפו אליו בספונטניות ושרו בעדינות מחויכת, וממש כמו המילים של עלי מוהר – "כך זה היה, פשטות רכה".

פורסם ב-ynet ב-4.4.10

נועה בביוף, זמרת אינדי-פולק מוערכת, הצטרפה ברגע האחרון. דויד פרץ ומתן נויפלד המארגנים (בשיתוף עם אוניברסיטת בן גוריון ומכללת ספיר) הזמינו רק אומנים ששרים בעברית, ובביוף שרה בעיקר באנגלית. "לפני כמה שנים הלחנתי פסוקים מספר קוהלת", היא מספרת תוך כדי הנסיעה. "זה היה בתקופה קשה שנהרגו חיילים בעזה". כמה שעות אחר כך, באולם של קיבוץ דורות, היא תשיר בקולה הזך: "אין כל חדש תחת השמש… כל הדברים יגעים". לפני כמה שנים, מישהו בקיבוץ בארי שבעוטף עזה, גרם לה להבין שהיא בעצם מוזיקאית.

ברבע לשמונה, עם כניסתם של המוזיקאים מתל אביב, האולם הרחב אך הצחיח מתמלא בהדרגה כמעט לגמרי. נסים קלדרון המנחה מזמין את דן תורן. הוא מנגן ושר בהתלהבות, שמלובה בהתלהבות הקהל. לבסוף הוא שר את "פלוגה בקו" של מאיר אריאל, שמספר על ילדה קטנה מהגליל. "גליל, דרום, מה זה משנה"? תוהה תורן. "רק בעינינו יש הבדל. אצל אלה שרוצים להרוג אותנו זה אותו דבר".

שלומי שבן והפסנתר משמיעים להיטים משני אלבומיו, ואחריו נעם רותם, שחותם בשיר הנושא המתבקש של אלבומו החדש, "עזרה בדרך". וכך מוזיקאי אחרי מוזיקאי. מעוטי ציוד ומרובים בכל הדרוש להם בתמציתיות – אהבה קשובה. משלבים מקצוענות ואכפתיות מול קהל רעב למוזיקה שלהם.

שרון מולדאבי אומר שזאת "זכות להיות כאן היום". הוא היה אמור להופיע במכללת ספיר הקרובה בשבוע שבו נהרג בה הסטודנט רוני יחיא. אחרי ששר "אנחנו בשיא כשאנחנו נופלים", הוא מזמין את דויד פרץ, שמצטרף אליו בגיטרה ובמפוחית ללהיט מימי להקת "גן חיות", "ירח כחול". במקום "ישמור על כל האנשים – החזקים, החלשים" הוא שר: "היהודים והשכנים". ואז הם מבצעים את "כנפיים" באופן שמדגיש את החיבוק שבשיר. "אני מקווה", הוא אומר אחרי ששר את "בבית", "שכל אחד ירגיש ביטחון בבית שלו".

הראפ של "סגול 59" מרקיד את הקהל למרגלות הבמה עם המילים מהשיר "יום יפה" – "הפלסטינים הכריזו על שלום כולל".

דויד פרץ ולהקתו: נדב אזולאי, כוכב בפני עצמו, שכאן הוא על תקן גיטריסט ואקורדיוניסט, דויד חמד הבסיסט וגיל נמט המתופף, שרים שירים עם שמות כמו "באר שבע", "בדרך לירוחם" ו"ארץ הקסאם". אחר כך רונה קינן, שמתקבלת בחום המנוגד לשם השיר שלה "בתוך אגם קפוא". "איזה כיף להיות כאן", היא אומרת, מזמינה גם היא את פרץ, והגיטרות שלהם מצמררות זו את זו בשיר "מיהו המיילל ברוח". "אני שמחה שיצא לי להצטרף למיזם הצנוע והנעים הזה", היא אומרת. בשיר הבא, "מבול", ערן צור מפתיע ומצטרף, ואיתו נמט המתופף, פרץ ואיתי בלטר – מוזיקאי תל אביבי שהקליט את אלבומו החדש באולפן של פרץ ואזולאי בבאר שבע. בלטר מלווה בפסנתר את החבורה האנרגטית ששרה "הוא והיא". משם ממשיך צור לשיר "על קו העימות" שהלחין למילים של ענבל פרלמוטר: "על קו העימות, לאורכו של התפר, בור ועם הארץ פוגש את פוץ ועם הספר… נלחמים שוב ושוב, אדמה זה חשוב"…  נמט ובלטר מגויסים מחדש כדי ללוות באופן מרעיד את "חייל של שוקולד" של חנוך לוין.  ואחר כך: "קרבות תרנגולים" ו"לילות של ירח מלא" עם השיא האנרגטי: "יש לנו אהבה היית מאמינה".

מוזיקה במיטבה. שיאים מחשמלים כאלה הם ההצדקה לקיומה. על הבמה ולמרגלותיה אנשים נוכחים ברגעים נשגבים. עוד מעט יצאו משם המוזיקאים מתנשפים ומחייכים. מזינים וניזונים. חווים את התודות כמעניקים וכמקבלים.

להקת פונץ' מפעימה עם "אל תפחד" של אהוד בנאי ועוברת ל"הקומוניסט" הרוקנרולי. "לי אין דרך ליסוג עכשיו ולי אין שום פיתרון עכשיו", הם שרים את השיר שמסתיים בשאלה "מה נשאר לך פה"?. אמש, קרוב לחצות, לחבורה שעל הבמה לא היו תשובות, והם התנחמו בספקות שב"נשל הנחש" של מאיר אריאל בביצוע משותף. פינו מקום זה לזה לקטעי סולו והתאחדו עם עצמם ועם הקהל, שקיבל מהם מוזיקה מזוקקת, משודרגת בדאגה לשלומם.

פורסם ב"גלובס" ב-10.3.08   

על הבמה גיטרות ופסנתר שמישהו מנגן עליו "ארץ קטנה עם שפם" ואחר כך נכנס בשירה לטריטוריה שסימנו האצבעות שלו. קוראים לו אורי מיילס, והוא הפסנתרן של הערב. קורין אלאל מצטרפת אליו, מאירה את הבמה בחיוכה ואחר כך שרה איתו ועם דנה ברגר "הטבעת נפלה". פסטיבל הפסנתר אירח אמש מסיבת יום הולדת חמישים למאיר גולדברג – האיש שנתן מילים לשירים האלה, ולעוד יותר ממאה שירים, חלק קטן מהם הושמע הערב.

בזה אחר זה התווספו אליהם דודי לוי, דן תורן ואיתי פרל ואיתם להיטים (כמו "בוא הביתה", ששר במקור רמי קליינשטיין), שירים פחות מוכרים (כמו "טיפות של שיש" שהלחין תורן) ושירים חדשים (כמו "אבני שפה" שהלחין פרל), חלקם בהשמעת בכורה. כשדודי לוי, חבוש בכובע, שר את השיר "מושיקו", המספר על נהג מונית, מאיר גולדברג התייצב על הבמה, שהפכה לרגע למונית, ושיחק נוסע, דן תורן הצטרף בסולו מפוחית ואלאל וברגר עשו קולות.

השירים במופע, שנמשך כשעתיים קצרות, התהדקו בטבעיות זה לזה – חדשים אל ישנים. וכך, ליד שיר בשם "ספינה", שביצעו תורן, לוי ומיילס – התייצב השיר הידוע "התעשייה האבירית", שגם הוא מספר על ספינה, ואל השיר "ללא כנפיים", שדודי לוי, המבצע, סיפר ש"הוא רק בן חודש, ממש יונק" – נצמד "מלאך" המוכר ("מתנה כמו כוכב היה חייב לשמור אצלו"), גם הוא של לוי. הפעם הביצוע כלל גם את תורן, מיילס ואלאל, ששרה סולו את הבית הראשון והעניקה לו מתיקות (דמיינו את השיר בקולה), במיוחד כשגם חתמה אותו לבדה במילה ("מאיפה הוא יביא עכשיו עולם) משלו". ללא ספק זה היה הביצוע הטוב ביותר של המופע. שיאים נוספים היו בשיר "פירמידות של כאב" שהקבוצתיות תגברה אותו בעוצמה, וכך גם השתדרג "כל הזמן שבעולם" הדודי-לוי, כשגולדברג הצטרף אל הנוכחים בשירה משועשעת רגע לפני ההתפרעות (במקור עם אהוד בנאי) הנהוגה בסיומו, כשהפעם היא קיבלה צבעים הרבה יותר שובבים.

בהמשך הבליחו לרגע נתן סלור עם הפסנתרן הווירטואוז שאול בסר בשיר "ילד עם קוף" ויסמין אבן שאיישה את הפסנתר ואת המילים עם השיר "אגדות ילדים", שהלחינה.

המקצועיות והרעוּת בין המשתתפים הוכיחו את עצמם כאשר התגלתה תקלה בגיטרות של תורן ושל לוי בדיוק כשהתחילו לשיר את "אימפריות נופלות". "זה פסטיבל הפסנתר, אז הגיטרות נבהלו ממנו", חייכו הנוכחים על הבמה. "למה בעצם אין גיטרת כנף, כמו שיש פסנתר כנף"? תהתה אלאל, ובזמן שארגנו מחדש את הגיטרות הסוררות היא וברגר אלתרו שיר יום הולדת למאיר גולדברג, כשפרל תורם להן כמה מכות על הקלידים. האימפריות ניצלו ברגע האחרון, לרווחת הקהל, שנחלץ גם הוא לעזרה, הפעם כאשר הסתבכו הזמרים במילים של שיר ההעצמה הנשי "מה שאת אוהבת" (במקור עם גלי עטרי).

ביקום של מאיר גולדברג ההימנון הוא "זן נדיר", וכך, בסוף כל ההדרנים, שרו אותו האנשים שעל הבמה וגם אלה שממול, שכנראה לא ממש היו מודעים למילותיו החוששות ("לא ברור מה נשאיר אחרינו מלבד הפחדים"), אבל כבר ידעו מי כתב אותן, והצדיעו לו.

יום הולדת 50 למאיר גולדברג, "פסטיבל הפסנתר מארח", סוזן דלל, 31.10.07 

פורסם ב-ynet ב-1.11.07