זמרת סול שמסמפלת באמהרית, ראפר וחב"דניק נפגשים לשולחן הסדר עם יוהאן סבסטיאן באך ועוד הפתעות. בתפריט: מוזיקה ישראלית חדשה ומאוד מגוונת

אריאל הורוביץ / "כשבאנו הביתה"

כמו בשאר אלבומיו, גם באלבום "כשבאנו הביתה" אריאל הורוביץ נשמע "הוא". זאת אומרת, יוצר מקורי שמשלב בשובבות ובחן בין הפרטי לישראלי. יש לו אג'נדות, אבל הן לעולם לא נשמעות פלקטיות. השירים יפים אחד-אחד, במוזיקליות הנעימה שלו, שהיא מורכבת, אך נשמעת פשוטה בקולו הסימפתי. יאיא כהן אהרונוב שעיבד והפיק את האלבום, זיקק את כל אלה לאלבום אישי מאוד ומגוון – עם "אמהות העולם" הפמיניסטי, "התפוח והעץ" על יחסי אב-בן, "ברלין" הציוני, ושלל שירי אהבה לא-סטנדרטיים.

משפט לקחת: "כשהתפוח מתגלגל, אז העץ נשאר לבד, אבל יש לנו שורש אחד".

עדן חסון / "שמישהו יעצור אותי"

עדן חסון רק בן 24, אך כבר הספיק לכתוב לעדן אחרת – בן זקן, לפאר טסי ולעוד שותפים לזרם הים-תיכוני. את כל שירי אלבום הבכורה שלו "שמישהו יעצור אותי" הוא כתב והלחין בכישרון, כולל מעורבות בעיבודים ובהפקה המוזיקלית ומודעות עצמית מנוסחת היטב – עניין לא מובן מאליו בז'אנר המזרחי, ובמיוחד בגילו. שיר הנושא הלהיטי הוא הצהרת כוונות מתגרה, ואומנם אין סיבה לעצור אותו, אבל בהחלט יש סיבה לעצור ולהקשיב לו. כן, גם אתם שלרוב מדלגים על סוג המוזיקה הזה.

משפטים לקחת: "אני עמוס בטוב, אבל מלא ברע / כל השירים הכי כנים שלי השארתי במגירה / אני כלום, בסך הכול אדם ששר שירים / כשנגמרת הופעה חוזר אל הסדינים".

ג'ימבו ג'יי / "מה ראפרים רוצים"

ההיפ הופ היפהפה של ג'ימבו ג'יי (עומר הברון) משתלב ב"מה ראפרים רוצים" – אלבומו השני – עם  תובנות מקוריות ועמוקות. נוסטלגיה ביקורתית, אך גם מכירה בטוב, משובצת בשיחות עם סבו וסבתו ממקימי קיבוץ גזר, לצד אקטואליה נוצצת מהברקות קופירייטריות ("ואולי לא היו הגברים מעולם", "הלילות הללו לא יפים באור היום"), הבנה סוציולוגית ואבחנות מדויקות שמתחשק לצטט בהמוניהן ("אם הקירות של הבית שבו גדלתי יכלו לדבר, הם היו שומרים על השקט"), לצד שירי שטות כמו "ביגידי בום" עתיר הנונסנס. אלבום שנועד לשימוש עצמי שוטף.

משפט לקחת: "שלב אחר שלב טיפסנו למטה / כשהגעתי לבית, התגעגעתי הביתה".

דניאל זמיר / "אליי"

"אליי" הוא אלבומו ה-13 של דניאל זמיר, מוזיקאי ג'אז בכלל וסקסופון בפרט – ובו הוא שר בעברית שירים שכתב (דבר פחות נפוץ אצלו). בתור חוזר בתשובה וחסיד חב"ד, הטקסטים שלו מבטאים אמונה בוערת, אם כי לא בהכרח עיוורת. כך, לדוגמה, בשיר הפותח "כף הקלע" (המוקדש לאבי נשר), הוא לא מהסס לתאר תסבוכות וייסורים, ובשיר "חלום" (המוקדש לאביתר בנאי, שאיתו יש לו שיתופי פעולה מוזיקליים) הוא שר – בקול גבוה ופגיע – על בדידות קיומית ונואשות לתקווה. מלבד ענייני אמונה – לא רק דתית ספציפית אלא גם אוניברסלית – זמיר שר באלבום (שאדם בן אמיתי הפיק בטוב-טעם) שירי אהבה יפים, ואפילו שיר מחאה פוליטי ועוקצני, נגד השחיתות, בשם "ליברמן".

משפט לקחת: "יש בדידות, יש ריקנות ויש גם משמעות".

אבבה דסה / In My Thoughts

אבבה דסה – זמרת יוצרת ששרה סול-פופ אתיופי-ישראלי – התגלתה בעונה הראשונה של התוכנית  The Voice  ישראל ומאוחר יותר הייתה זמרת ליווי בפרויקט של עידן רייכל. אחרי מיני-אלבום בשנת 2016, אלבומה הנוכחי, בהפקת איציק פצצתי (עומר מור, שגם הפיק את ג'ימבו ג'יי), נשמע בשל ורענן כאחד. עם שירה באנגלית וסימפולים באמהרית, היא מלאת להט ומשכנעת – מקרינה נשיות חזקה שאי אפשר להקטין, בקול רב-הבעה, סוער וסוחף, אבל לא נסחף.

משפט לקחת: Can someone tell me the color of love
Is it red like blood
Is it black like me
Is it white like you 

עופרי אליעז / "ברגע זה"

אלבום הבכורה של עופרי אליעז היה בלאדינו – שספגה בילדותה ובנעוריה. עשר שנים נדרשו לה לכתוב שירים בעברית ולהלחין אותם. בינתיים סיימה לימודי תואר שני בתרפיה במוזיקה מאוניברסיטת NYU, ואכן, בהקשבה לאלבומה הנוכחי "ברגע זה" מתפשטת בחלל הפנימי תחושת מרפא המורכבת מתום, זוך וחום, שמתהרמנת עם היופי הנעים של קולה, צליליה והמילים המיוחדות שלה.

משפט לקחת: "בית זה השתקפות האור בכוס התה".

אחינועם ניני / Letters To Bach

אחרי יותר מעשרים אלבומים ותהילה בינלאומית, אחינועם ניני יוצאת עם אלבום שונה מהרגיל – מנגינות של הקומפוזיטור יוהאן סבסטיאן באך, שהיא כתבה להן מילים באנגלית, ובכך הפכה אותן לשירים.

את המנגינות אתם מכירים, ובלי שתשימו לב, תמצאו את עצמכם מפזמים אותן. המילים של ניני משתלבות בקלילות ולעיתים קרובות בשובבות ובהומור, וגם יוצרות דיאלוגים בין עברית לאנגלית.  קולה הוא כלי נגינה בפני עצמו, רחב-מנעד ומפיק צלילים עדינים ועמוקים שנארגים לכדי כסות חדשה – שכבה נוספת לאלו העוטפות את באך העתיק והופכות אותו לרלוונטי. גיל דור עיבד (כרגיל) ולהפקה המוזיקלית אחראי קווינסי ג'ונס הנודע.

משפטים לקחת: " הייתכן שעולמי / A song that echoes in the night! / סובב כולו בינך, ביני /
And every wrong becomes a right!"

"מדרכות מפיקות חשמל" / שירים של רוני סומק בהלחנת חיים רחמני 

בחירת הזמרים ששרים את רוני סומק בהלחנת חיים רחמני – היא חלק משמעותי מהאלבום "מדרכות מפיקות חשמל". מוזיקאים-יוצרים משובחים, שהפעם הם בתפקיד זמרים "בלבד", אבל בפועל, מכניסים לשירים את ישותם המוזיקלית הייחודית. וכך, ברי סחרוף ממלא ביופי ערבי פואטי את "יסמין. שיר על נייר זכוכית"; טל גורדון יוצקת אווירת אסון ל"עכשיו שיני הזאבים בבטן האיילה"; אלון אולארצ'יק מעמיק אל תוך לבבות השירים "סולו" ו"טבלת ייאוש"; ושמעון אדף יפהפה בעיצבונו המצמית בשיר "כלב אחרי כלב". כמותם, גם שאר המוזיקאים שבאלבום מתמסרים אל לחן לא שלהם ומילים לא שלהם, באופן שכולו שלהם.  משפט לקחת: "אני יודע שלא צריך לייחס למוזיקה רק אפשרויות של געגוע או כאב".

פורסם בגלובס ב-19.04.2019

שלושים שנה מלאו להופעה "באופן קבוע וחד פעמי" של יוני רכטר ויהודית רביץ. שניהם היו אז בתחילת דרכם, ואפשר ממש לשמוע את היצירתיות הטרייה מבעבעת מהם. השירים באלבום הזה הפכו לקלאסיקות ישראליות וללהיטים, ביניהם "דמעות של מלאכים", "עטור מצחך" ו"מה עושות האיילות". למרות השנים שעברו מאז ההקלטה, הביצועים לא התיישנו והם שומרים על הצליל המיוחד שלהם שמשלב ג'אז, מוזיקה קלאסית, רוק רך והומור.
לכבוד ההוצאה המחודשת מצורף לאלבום DVD ובו תיעוד של המופע ושירי בונוס כמו "גן סגור" בביצוע חבורת "הכבש הששה עשר", שרכטר ורביץ היו חלק ממנה.

דגימה ייצוגית: "אמצע השבע הוא ערב היום".    

"בללי רביץ רביקוביץ"

יהודית רביץ שותפה גם לפרויקט החדש שיזם אבי בללי מ"נקמת הטרקטור" – וכולו שירים של המשוררת דליה רביקוביץ'. בללי הלחין אותם במיוחד ושר עם רביץ, ביחד ולחוד. בחירת השירים מעולה והשניים אינם מתכופפים בפניהם מרוב יראת כבוד מסרסת (כפי שקורה באחרונה לחלק מאלה שמלחינים שירי משוררים).
אין כאן שירים קליטים שניתן לפזמם בקלילות. מדובר ביצירה למיטיבי לכת, שמוכנים להשקיע בהתמסרות אל יופי בעל מורכבות. המוזיקה הזו אינה מלטפת ולפעמים היא מטרידה, אבל בעיקר מגרה את התודעה ובכך מעוררת השראה.

דגימה ייצוגית: "כשעיניו הכחולות מתמלאות דמעות, הן זכות יותר משושנים, יותר מדגניות, יותר מכל דבר".    

"אלמליח לרוז שטרית"

כשליאור אלמליח ומיכה שטרית החלו לעבוד על הפרויקט הזה, הגל של המוזיקה היהודית עדיין לא היה בעיצומו. ובכל זאת, מתברר שגם היום השטח עדיין אינו רווי והם משקים אותו להפליא. היצירה הזו ייחודית בזכות הקול של אלמליח, החום של שטרית והאיכות של חיים לרוז, שהפיק ועיבד בדרכו הקפדנית. ר' יהודה הלוי, ר' שלמה אבן גבירול, ר' ישראל נג'ארה ועוד כמה מגדולי הפייטנים היהודים מעניקים את הטקסטים שלהם למנגינות מסורתיות וללחנים חדשים יפהפיים. הנגנים המצוינים המשתתפים באלבום חושפים את נשמתם בקטעים אינסטרומנטליים, ביניהם הסקסופוניסט המוערך דניאל זמיר, שמנגן באופן וירטואוזי על קלרינט ועל סקסופון.

דגימה ייצוגית: "לך נכספה נפשי מפאתי מערב".

"אחד" / דניאל זמיר

דניאל זמיר יצר גם אלבום משלו, ובו הוא מממש את עוצמת הסקסופון שלו בקטעים אינסטרומנטליים למכביר שהלחין וגם שר. הסגנון: ג'אז יהודי מובחר, המשלב באופן מקורי מוזיקה מזרחית ומוזיקת עולם. האלבום מוקדש לגלעד שליט, ש"מככב" בו בסוויטה בלה מינור בעלת ארבעה חלקים.
התופין: השיר העברי "שדמתי" בשתי גרסאות שבהן משתתף ברי סחרוף בגיטרתו ובקולו. חבל שאין קרדיטים למחברים, אבל בשביל זה אנחנו כאן: יצחק שנהר כתב וידידיה אדמון הלחין.
בחוברת מופיעים גם דברי תורה בנוסח משעשע, שאפשר לדלג עליהם או דווקא להתעמק בהם. בכל מקרה האלבום מעניק חוויה חזקה שנעה על סקאלת התוגה והעליזות.

דגימה ייצוגית: "עוד נפריח גם את תל אביב, ואז אולי גם שם במאה שערים, יתחילו להתיר את הקשרים ויצטרפו למסיבה".

"אשא עיניי – עוזי חיטמן שר שירי מסורת"

בחודשים שקדמו לפטירתו, עוזי חיטמן יצר ועיבד את האלבום היפה הזה, עם לחנים שכתב וחידש ליצירות יהודיות מסורתיות – פסוקים, מזמורים ותפילות. משפחתו השלימה את המלאכה ביחד עם יאיר סתוי, שהיה מנהלו המוזיקלי של חיטמן, ויובל סגל. התוצאה מרגשת, מה גם שהאלבום כולל את "אדון עולם" בלחן הנודע של חיטמן, שנמצא כבר מזמן בין הנכסים הנצחיים של התפילות היהודיות. העיבודים מוסיפים טוויסטים מעניינים ומיוחדים לצלילים המוכרים. חלק מהשירים מפתיעים בקסמם, למשל "ברכת הכהנים", שחיטמן העניק לה לחן מיסתורי וקול שמטפס לגבהים פגיעים – שילוב שמעביר תחושת קדושה.

דגימה ייצוגית: "והוא היה והוא הווה והוא יהיה בתפארה".

פורסם ב-ynet ב-8.4.09

"כמה חן יש בכם", מחייך אביתר בנאי לקהל שלו, המצטרף אליו בשיר "כלום לא עצוב". וזה באמת קהל חינני – יודע אינטואיטיבית מתי להיות קשוב ומתי נלהב. כמה דקות קודם לכן, כשהוא ביצע את "כשזה עמוק" (של ענבל פרלמוטר וקורין אלאל), הקהל מיוזמתו שר באופן מושלם את הקול השני של השיר. זה היה יפה עד דמעות.

שעת הופעה לא סטנדרטית. קצת אחרי חצות וחצי היא התחילה, ובשתיים ורבע בלילה הסתיימה. "אני מקווה שנַחְתם בצהריים", אומר בנאי, ובהמשך מסביר את פשר הנימה השקטה והמהורהרת שנספחת לביצועים: "הרבה מהשירים בהופעה הזו משוחים מתוקפו של הלילה, שירים מתוך העולם החשוך, אבל עכשיו אנחנו נרים את זה". "אנחנו" זה בנאי עצמו, שמנגן בפסנתר ובגיטרה אקוסטית, אמיר צורף בגיטרה החשמלית ודניאל זמיר – וירטואוז סקסופון בעל שם עולמי. בשלב הזה הם מבצעים את "יש לנו את כל הזמן". צורף מכניס חשמל ואנרגיות, זמיר מאריך בסקסופון, שגובר על הגיטרה ועל הפסנתר המאויש בבנאי. "אביתר בנאי – קדוש", נפעם זמיר כשהוא עוזב את הבמה אחרי שנכח בשלושת השירים הראשונים. "הוא עוד ישוב", מבטיח בנאי.

בינתיים צורף ממשיך לצרף לשירים את מגע הגיטרה הפראית שלו, שהוא שולט בה בהבעה רצינית-חולמנית. בנאי עדיין נמצא בהלך הרוח הנגזר משעת ההופעה. "בתוך הלילה יש חתיכות של אור", הוא אומר, "קשה להאמין בזה, אבל כשאני מנגן אני מרגיש שיש חתיכות של אור בתוך הלילה. וככה גם בשיר הזה" – והוא שר את אחד משיריו החדשים, "לילה כיום יאיר", ועובר לשיר ישן יותר, "תחרות כלבים", וממשיך ל"פקק תנועה". הפעם צורף מצטרף בשירה, שר בקול נמוך שנותן קונטרה לקול הגבוה של בנאי. אחר כך צורף שר את "מנגינה יקרה" של בנאי, ובסוף בנאי מוסיף את קולו ושניהם שרים בהזדהות "בואי אלי מנגינה יקרה. בואי אלי, בואי אלי".  צורף עוזב, ובנאי נותר לבד עם הפסנתר ושר את "אבות ובנים". זהו השלב שבו הקהל, שעד אז האזין בדריכות, מצטרף אליו בפעם הראשונה.

אחרי "כשזה עמוק" בנאי מבקש "לנצל את ההזדמנות ולעשות עוד שיר שהוא לא שלי". ואז הוא מספר על הערב הקודם, שבו שר במופע המחווה לשלמה גרוניך את "שיר אהבה טרי", והנה הוא משחזר את זה, שר בעדינות ילדותית את המילים של גרוניך, "בואי ילדה, בואי עכשיו", כאילו הוא כתב אותן.

ושוב דניאל זמיר על הבמה, מנגן ביחד עם צורף ועם בנאי את "יש לי סיכוי", ואז עוזב את הסקסופון ושר תוך כדי תיפוף על ליבו, קולו מרחף על הפסנתר האקספרסיבי של בנאי. אחר כך שניהם וצורף שרים שיר מהאלבום שבדרך, וזמיר מדהים ארוכות בצלילים המסחררים שהוא מפיק מהסקסופון שלו.

בנאי מציג את ההדרן. "זה שיר הכי יפה", הוא מתאר את "ואיך שלא" של אריאל זילבר. זמיר וצורף מעתירים את מיומנותם ואת נשמתם, וגם הקהל נענה לרמזי הידיים של בנאי. ושוב זמיר שר וזועק בקול, וגם בנאי מאמץ את גינוניו ומכה על ליבו.

ההופעה מסתיימת באחד מהשירים החדשים של בנאי, שמדבר על יחסי בן-אב. באשר למערכת היחסים בין קהל-זמר: בחלל האולם נרשמה נכונות לספוג שירים נוספים, אבל הבוקר כבר התחיל להתקדם באיטיות אך בהחלטיות. ואולי לאור ההצלחה של פורמט ההופעה המאוחרת מהמקובל, הגיעה כבר העת להופעה איכותית שנמשכת לילה שלם?

אביתר בנאי מארח את דניאל זמיר, "הפסנתר מארח", סוזן דלל, 13.11.08              

פורסם ב-yney ב-14.11.08