יצחק קלפטר / "קצת דיפלומט"

15 שנה מאז אלבום האולפן האחרון שלו ("הרחובות ההם") יצחק קלפטר חוזר באלבום חדש. הכל מעשה ידיו וליבו – הכתיבה הפשוטה אך הציורית (הים מופיע בארבעה שירים), הלחנים המורכבים, ההפקה הנחושה והעדינה, העיבודים הג'אזיסטיים והרוקיסטיים והגיטרה החשמלית – סמלו המסחרי. וגם קולו החם והאנושי, ששר שירים יפים הממחישים גבריות מוצקה ונאיבית. ויש גם ממתק: חידוש שלו ל"אני אוהב" שהלחין ל"הכבש השישה עשר" של יהונתן גפן. ביצוע שמח שהופך את שיר הילדים המתוק הזה לשיר חינני למבוגרים.

"לו יכולתי להתקרב, הייתי אוהב. אבל אני לא יכול, לכן אני כותב" – כך שר קלפטר בשיר "כמו פרפר". והוא דווקא מתקרב באלבום הזה, ומעורר אהבה, אז שימשיך לכתוב.

אברהם טל, "אברהם טל"

אחרי פעילות מפוארת בלהקה "שוטי הנבואה", וגם "אדם צובר זכרונות" – הקאוור המצליח שלו ב"עבודה עברית", אברהם טל מוציא אלבום סולו ראשון. הוא נפתח ב"פסטיבל" – שיר זיכרון מרשים וארוך שמצטט מילים מתוך "מלכות החרמון", ונמשך לאורך כל השירים הססגוניים שכתב והלחין (מלבד "אם בלשונות" שמתוך איגרת פולוס ו"אדם צובר זכרונות" של יונה וולך ושמעון גלבץ, שמובא כבונוס).

השירים המגוונים בסגנונות – מוזיקת עולם, רגאיי, מזרחית והיפ הופ, עובדו באופן יצירתי ומלא המצאות, למשל השינוי בפסוק "מן המיצר קראתי – לה" במקום "יה", וגם: הציטוט מ"משינה" "לא יכול להפסיק לזוז גם כשהמוזיקה נגמרת" בשיר "שדות האש", שבין השאר מתאר באופן כביכול מדעי מה שהמוזיקה המרקידה עושה לגוף ("המולקולות קופצות מצד לצד בשמחה… מתוך ריקוד השתנה מבנה התא"). ויש גם את השיר "קשה", היהודי באנחות ה"אוֹיוֹיוֹ" והישראלי בקיטורים עם האופטימיות שמקפיצה את הכל בעליזות. ההומור מתחלף גם לעצב שקט, למשל בשיר "אח יקר" שמשתרע על פני עשר דקות מרגשות. בהחלט אלבום שיתחבב בקלות על הלב, על הראש ועל הרגליים.

בין השמשות / "שתיקת האדמה"

כש"בין השמשות" הוציאו את אלבומם הראשון, לפני שש שנים, הם הקדימו את זמנם בכך שהיו להקה שבה חברים מוזיקאים דתיים וחילוניים, עם מוזיקת רוק שמתקרבת לטבע לא פחות מאשר למקורות. כיום השילובים האלה כבר שכיחים ואופנתיים, ו"שתיקת האדמה" נשמע מעודכן לתקופה. יש בחברי הלהקה נינוחות נמרצת ונמרצות נינוחה כך שאלבומם אידיאלי ליקיצה ולתנומה.

מדובר באלבום ישראלי מאוד, כולל הכאב שבישראליות, למשל בשיר "המראות" שנפתח בסימפול חדשות על פיגוע ומסתיים בשורות שמבטאות את תפקיד המוזיקה במציאות המורכבת הזאת – "לוקח גיטרה, מתחיל לנגן. רק השירים עוזרים לך להבין. מתוך השחור משהו מופיע. משהו חדש, משהו שלך" (מילים יוני גנוט, מנהיג הלהקה, שכתב את מרבית השירים).

האלבום נפתח בשיר "באתי אלייך", שכתב מאיר אריאל (וגנוט הלחין) ומסתיים ב"שתיקת האדמה" – שיר הנושא, בהשראת הספר "החיים כמשל" של פנחס שדה, שהשיר אף מצטט אותו בקולו.

יהודית רביץ "באה מאהבה, קיסריה 2008", דיווידי

שעתיים ורבע מרגשות מהמופע של יהודית רביץ בקיסריה, בקיץ הזה. גם מי שלא נכח יכול לראות ולהרגיש. רביץ פותחת ב"סליחות", השיר שאיתו החלה את הקריירה שלה, מלווה את עצמה בגיטרה אקוסטית בלבד. ומייד מפגינה את מה שקרה לה מוזיקלית, מאז אותה התחלה, בליווי נגנים משובחים ששותפים איתה לרצף של שיאים. כל להיט שלה שעולה על דעתכם, מן הסתם נמצא כאן, כולל אהבת הקהל.

הערך המוסף של ההופעה הזו הוא האירוחים. תחילה דני ליטני ששר איתה את "בראש אחד" ומוכיח שלמרות שעברו כמה עשורים, הם עדיין באותו ראש. ואחר כך מצטרף אליה יוני רכטר בפסנתר, בשירה ובהתרגשות עם "הילדה הכי יפה בגן", "מה עושות האיילות", "צער לך", "עטור מצחך" ו"וידוי".

ויש בונוס. פרק מהסדרה "האלבומים הגדולים" של ערוץ 24, המתעד מפגש עכשווי של יוצרי האלבום וההופעה של רביץ "באה מאהבה" משנת 87'.

אייל גולן בהיכל התרבות, דיווידי ואלבום כפול

כמעט שעתיים של הלהיטים של אייל גולן. האלגנטיות המכובדת של היכל התרבות בתל אביב, לא פוגמת בהתלהבות של הקהל ובריקודים שלו בשירים המקפיצים.

גם כאן יש אירוחים: מישה קירקילן, שהתגלה ב"כוכב נולד" וכעת הוא אחד מזמרי הליווי של גולן, מצטרף אליו בשיר "מצטער" שכתב והלחין לגולן. ההתרגשות משותפת לשניהם.  אורח נוסף הוא טריפונס, ששר בהתלהבות – הוא ביוונית וגולן בעברית – את "פיצריקה". וכמובן מחרוזות על גבי מחרוזות של להיטים, לחובבי הז'אנר, ולא רק להם.

אלבומים שלא הספקנו לכתוב עליהם במשך השנה

כידוע, הימים הנוראים הם הזדמנות להכות על חטא, וגם לתקן. אז לפני שהשנה מסתיימת, הנה מבחר אלבומים ששמענו אותם בזמן אמת והתפעלנו מהם – אך לא הספקנו לתת לכך ביטוי.

"מופע החיים של מוטי פנאן" – קבוצת "גוטל בוטל"

ברוכים הבאים לעולם של נתי אורנן שעומד מאחורי אופרת הרוק הזו. היא אומנם מבוססת על מופע אמיתי, אבל ההנאה מהשירים לא פוחתת גם כשמאזינים להם במנותק, מבלי לחוות את עלילתם.

ככה בעצם צריך להישמע כל אלבום – צבעוני, עשיר ומתפוצץ מכישרון, אבל הגודש לא מכביד כאן, כי הקול של אורנן והשירה שלו מנטרלים במתינותם את השפע הקרקסי. היצירתיות מביאה מחאה שמצליחה להיות גלויה וחתרנית בו זמנית, וכך גם השילוב בין צחוק למהלומות בבטן. העומק מחלחל כאן גם בלי שמתמסרים אליו. אפשר להיקשר לאלבום הזה, אבל באותה מידה הוא משחרר.

מי שמתעקש על הגדרות, יכול לדמיין תערובת של "כוורת", "פורטיס", "הבילויים" ו"הפה והטלפיים", אבל אז צץ לו שיר רגיש ומרגש כמו "לוקח" – על היחסים האמביוולנטיים בין אמא לגבר שהוא בנה – ומשאיר בחוץ את כל ההסברים. הדרך היחידה להבין היא פשוט להקשיב.

"הסוכריות" / "אהיב בעליל"

על העטיפה צילום של ילד צוחק, מחביא בידיו סוכרייה. שם הלהקה, "הסוכריות", לא בהכרח מעיד על השירים, אלא אם כן מדובר בסוכריות מלוחות. שם האלבום דווקא הולם את הלהקה. הם באמת אהיבים בעליל ומקרינים כישרון, אינטליגנציה ונעימות. תומר אלבז הוא כותב המילים והלחנים היפים, הסולן והמנגן בגיטרה אקוסטית, אקורדיון, המונד ופסנתר. על שאר הכלים מנגנים אילן שערי, איתי שקד, טל גובהרי ואלון לדר. השירים שלהם עוסקים בנושאים פרטיים וחברתיים. לעיתים הם מזכירים את "כנסיית השכל" בצליל שלהם ובמזרחיות המרה-חמה.

כמעט כל שיר ראוי לאזכור משל עצמו, אבל נזכיר כאן רק שניים: "איש וכינור" (מילים ולחן חיים אוליאל ומיכה ביטון) שבו חיים אוליאל מתארח בשירה ומעבה את השיר בשכבות לוהטות, ושיר הנושא, שהוא בעצם קטע אינסטרומנטלי הנשמע כמו מנגינת חתונות ים תיכונית ורוקיסטית עם שמץ של פסקול מערבון.

רוי אדרי / "עד הסוף"

זהו אלבום הבכורה של רוי אדרי, מוזיקאי בולט בסצינת ההיפ הופ הישראלית. יש בו אמירה וצליל אישיים באגף של השמחה החופשית ושל העצב הרך. גם אנשים שלא בהכרח מתחברים לסוג המוזיקה (היפ הופ, רגאיי, סול) יהנו מהאלבום, כי  יש בו את כל הנחוץ – שירים טובים וגם קטעי מעבר קצרים ומשעשעים, למשל "סבתא מזל", שבו מדברת הסבתא.

מוסיפים לאלבום גם המוזיקאים שמתארחים בו: קובי אוז ב"גורל חתום", אביתר בנאי ושאנן סטריט ב"אור", איילה אינגדשט ב"השמש יצאה" המשובב, ועוד אומנים פחות מוכרים, אך לא פחות תורמים.

ירון פאר / "אוריין"

כדי להרגיש מדבר, לא מוכרחים להיות שם בפועל. אפשר להאזין לאלבום "אוריין" של ירון פאר, שנוצר במדבר סיני ומביא את האווירה שלו, מועשרת במלודיות הודיות, סודניות, מצריות, יווניות וקווקזיות. הוא רצוף קטעים, חלקם אינסטרומנטליים, המחברים בין מוזיקה אתנית לטקסטים יהודיים, שנשלפים מגלויות מצולמות ומאוירות (וזאת לא מטאפורה).

למרות עושר כלי הנגינה האוריינטליים, האלבום נשמע צנוע, לא מזויף ולא מזייף, גם לאוזניים שמסתייגות מכל השאנטי-אתני.

תזכורת לנבחרת

ולסיום, תזכורת לאלבומים שבמשך השנה כתבנו עליהם טובות. ומאחר שכל אחד מהמובחרים האלה ראוי לשמש כמתנה – לאחרים ולעצמכם, סביר להניח שתתקשו בבחירה. וזה בדיוק מה שאנחנו מאחלים לכם – שזה יהיה הקושי היחיד שתחוו בשנה החדשה.

יובל גורביץ', שם טוב לוי, הגרובטרון, אלון אולארצ'יק , קוואמי, בני בשן, מאיר בנאי, הפה והטלפיים, טובה גרטנר, שרון מולדאבי, הדרה לוין ארדי, ענבל דור, רפי אדר, אילה אשרוב, תמר גלעדי, שולי רנד, ורד קלפטר, קוב, ירונה כספי, אמיר פרי, איזבו, עלמה זהר, אלדוראדו, קורין אלאל, רות דולורס וייס ואסף אמדורסקי.

הנבחרת באנגלית

גם השנה המשיכו להופיע אלבומים מוצלחים ומצליחים – בארץ ובחו"ל – של יוצרים ישראלים ששרים באנגלית.

עמית ארז באלבום הנושא את שמו הרשים בפולק העדין והחם שלו, גבע אלון ב" The Wall Of Sound" כבש ברוק האקוסטי שלו, נועה בביוף ב-From a Window To a Wall ריגשה בעדינותה האוורירית, מידנייט פיקוקס ב"שלוש" הלהיבו ברוק יצירתי בעברית ובערבית ואיטליז ב "Violently Delicate"  הוכיחו שגם דם יכול להיראות מסוגנן.

ויש גם את אסף אבידן, סקוויד ויוצרים נוספים, שהאנגלית שלהם נשמעת טבעית ליצירתם, כך מוכיח הקהל שלהם ההולך וגודל.

פורסם ב-ynet ב-29.9.08, ערב ראש השנה תשס"ט 

"האהבה מקור השירה", כתב חיים נחמן ביאליק בשירו "נושנות". האהבה לשיריו תפגיש מחר (יום רביעי) בתיאטרון "תמונע" בתל אביב בין זמרים שונים זה מזה כמו: ברי סחרוף, יוסי בבליקי, אפרים שמיר, שלומי שבן, דויד פרץ, ערן צור, דני רובס, נתי אורנן, יסמין אבן, נתן סלור ואחרים. במופע "שרים נחמן ביאליק" הם ישירו משיריו, חלקם בלחנים חדשים שהלחינו במיוחד לערב הזה, שיזם וערך העיתונאי והמוזיקאי בועז כהן. "יש לי קשר רגשי עמוק לשירה של ביאליק", מסביר כהן את היוזמה. "זה קשר שאפילו לימודי החובה לבגרות בספרות לא הצליחו לקלקל. בדרך כלל ביאליק נתפס כמשורר הלאומי, ופחות מכירים אותו כמשורר אישי, שכתב כמה מהשירים הכי מרגשים בשפה העברית".

מה הכי מרגש אותך בביאליק?

"היתמות שלו הרסה אותי כשהייתי קטן. בשיר 'אבי' יש את הקטע הכי חזק בעיניי:

"לֹא-רַבַּת רָאִיתִי אֶת-אָבִי, לֹא-אָרְכוּ יָמָיו עִמִּי,

בְּעוֹדֶנִּי רַךְ וְקָטָן וּבְטֶרֶם אֶשְׂבַּע צַלְמוֹ,

בִּקְרֹא עוֹד עֵינַי לְרַחֲמָיו וְרֹאשִׁי לְמַחֲסֵה יָדוֹ,

לְקָחוֹ הַמָּוֶת מֵעָלַי, הִפְרִיד בֵּין שְׁנֵינוּ לָנֶצַח".

וגם הקטע שבו הוא נאלץ להיפרד מאמו ומאחיו, ומנשק אותם בטירוף ובצער, בשיר "פרידה":

"וָאֶשַּׁק לַאֲחוֹתִי וּלְאָחִי

נְשִׁיקוֹת פְּרֵדָה מְמֻשָּׁכוֹת, נַשֵּׁק וְשָׁנֹה וְהוֹסֵף,

וּבְכָל-כֹּחִי, עַד מְצוֹת הַנֶּפֶשׁ וְעַד כְּלוֹתָהּ".

"העצבות הזאת, העומק של האהבה והקשר למשפחה מכמירי לב בעיניי".

"יש לי הזדמנות"

גם אפרים שמיר מתרגש מביאליק. "יש לי גן" בלחן של נחום נרדי, היה השיר הראשון בעברית ששמיר למד, כשעלה לארץ מפולניה בגיל 17. "אני אוהב את השיר הזה מאז", הוא אומר, "ולא יצא לי אף פעם לשיר אותו, אז עכשיו יש לי הזדמנות".

שמיר ישיר במופע גם את "הכניסיני תחת כנפך" בלחן המפורסם של מיקי גבריאלוב.

איך זה לשיר את ביאליק?

"מוזר. ההברה האשכנזית לא רגילה וחוסמת את ההקשבה, ובגללה קשה להגיע למשמעויות היפות של המילים שמאפיינות אותו כמשורר".

אל שמיר יצטרף בנגינה נגן הקונטרבס הבינלאומי אבישי כהן. "אנחנו חברים", מספר שמיר, "שנינו אוהבים את תקופת התמימות בישראל. רוב הזמן אבישי בכלל נמצא בחו"ל, ומאוד מצליח  שם, אבל עכשיו הוא בארץ. כשסיפרתי לו על המופע של ביאליק, הוא מיד שאל 'אני יכול לבוא איתך'?, וזאת תהיה בעצם הפעם הראשונה שנופיע ביחד על אותה במה".

"ביאליק מזווג זיווגים"

על אותה במה יופיע גם נתי אורנן מקבוצת "גוטל בוטל", שמכל שירי ביאליק התחבר לשניים: "אחת שתיים" המתוק-חמוץ ו"על השחיטה" הטעון. ביאליק כתב את "על השחיטה" בשנת 1903 לאחר פרעות קישינוב בהן נטבחו 49 יהודים. אורנן, שמזדהה עם כאב באשר הוא כאב, רואה בשיר הזה מחאה על הרג באשר הוא הרג. "ביאליק היה הומניסט", אומר אורנן. "הוא חוגג את אהבת האדם, זה המוקד אצלו". אורנן לא מהסס כשהוא נוקב בשם הקורבן הנוכחי, לדעתו – "היום זה הפלסטיני". ההיפוך הזה, שמבחינת הקונצנזוס הישראלי מקומם מנשוא, לא בא אצלו ממקום של פרובוקציה, אלא של אמונה עמוקה, כמו האמונה בכוחה של המוזיקה. "בזכות היצירה אפשר לשנות דברים", הוא אומר באותו שכנוע, ומגבה את דבריו במעשים – את "על השחיטה" ישיר אורנן ביחד עם המוזיקאי הערבי וואסים בחוס, מלהקת "שמס תישרין".

איך נוצר החיבור ביניכם?

"בת זוגי שבמקור היא מעכו, מכירה אותו, והציעה לי לשיר איתו. מה אני אגיד לך? ביאליק מזווג זיווגים"…

תוך כדי עבודה משותפת על השיר, שני המוזיקאים נדהמו לגלות שבעצם הם קרובי משפחה.

איך זה יכול להיות?

"התחלנו לעבוד על טכניקות קוליות, ונתתי לו דוגמה לטכניקה של השחקן ג'וליאנו מר, שהוא קרוב משפחה רחוק שלי (מר הוא בנם של אם יהודייה ואב ערבי – ת.ל). ואז וואסים אמר לי שהוא קרוב משפחה של אבא של ג'וליאנו. קיבלנו צמרמורת".

הקרבה שנוצרה ביניהם לא הפחיתה את הקושי לעבוד על השיר. "בהתחלה היתה לי רתיעה מהשיר הזה", אומר אורנן. "היה לי קשה להלחין אותו. המילים נראו לי קדושות ולא ידעתי איך לגשת אליהן. לקח לי הרבה זמן לשחרר את היראה מהטקסט. אבל כשנתתי לטקסט להוביל אותי, וגם נתתי לרוח של וואסים להוביל, השתחררתי מהפחד לאבד שליטה ולעבוד עם אדם זר ועם טקסט שלא אני כתבתי".

מה לגבי השיר "אחת שתיים"?   

"התחברתי אליו בגלל האנושיות שבו. הוא אומר שאם מצאת מישהי, אז אם תפספס את ההזדמנות, מישהו אחר ייקח אותה. השיר אקטואלי במיוחד היום, כשהכל זמין ופרוץ ובחורה יכולה להחליף גברים כל הזמן"…

אורנן, שמוציא בקרוב את אלבום הבכורה שלו, הלחין לשיר מנגינה סקסית. "יש בשיר אירוטיקה, עם מילים כמו: 'אף אנוכי דבש מצאתי'. בכלל, ביאליק רלוונטי לחיים שלי. יש לי שיר שאני אומר בו: 'רוצה ללכת, תלכי'. אולי הושפעתי מהשיר של ביאליק 'הולכת את מעימי, לכי לשלום'".

פורסם ב-ynet ב-19.12.06