לפני כחצי שנה התקיים במועדון הבארבי בתל אביב מופע גדול לזכרו של המתופף ז'אן ז'ק גולדברג ז"ל. לכבוד האירוע התאחדה הלהקה "אור כשדים", שבה תופף. החשמל שזרם בינם לבין הקהל, הצית את המנגנון הישן, שלא הופעל מאז שנות ה-80, וחברי הלהקה שנהנו להיווכח שהכימייה המוזיקלית שלהם עדיין פועלת, מיהרו לחדר החזרות. התוצאה היא הופעה מלאה של "אור כשדים", שגם היא תתקיים בבארבי, ב-5.8.09. מלבד האיחוד המחודש, הם גם יחגגו את יציאת האלבום החדש של רונן בן-טל, הסולן וכותב המילים.

לא פחות מעשרים שנה מפרידות בין אלבומו הראשון של רונן בן-טל, "תיקיות", לאלבומו החדש, "תקלה במנגנון ההדחקה". הצטברות של שתיקה כה ממושכת, מייצרת בדרך כלל מטען ציפיות, חיצוניות ופנימיות, כבד במיוחד. בנוסף, צריך גם לצלוח מכשולים מהסוג של "תעזבנו יום, יעזבך יומיים" או חלילה להיווכח שהברק העלה חלודה.

לא אצל בן-טל. השתיקה בת שני העשורים, בה התמקד בהפקות קולנוע ובניהול האולפן שלו, "די. בי", גורמת לשירה שלו להישמע נמרצת. יש בו רעננות והוא לא איבד את המגע, שהתבטא עוד  בסצינת המועדונים התל אביבית של שנות ה-80 עם להקות כמו "כרומוזום 2", "ז'אן קונפליקט" ובעיקר "אור כשדים".

התיאבון שבן-טל מפגין בשירה שלו, מנוגד לתכנים של האלבום. באופן שהולם את שמו, מתברר שתקלה במנגנון ההדחקה הציפה מציאות קודרת. כל השירים באלבום בנויים על השאיפה להעלות על פני השטח את המפחיד ואת הכואב, כולל חולי ומוות. אומנם גם בעבר הנושאים האלה הזינו את יצירתו של בן-טל, אבל הפעם העיסוק בהם דחוס יותר, לצד הבלחות אופטימיות יותר של אמונה ותקווה, או במילים שלו – "רעל ודבש". בדומה ל"עזרה בדרך", אלבום המופת של נעם רותם שהתמודד עם מחלות קשות שתקפו את יקיריו, גם כאן יש שירים שעוסקים בכך במפורש ובאופן דומה. "סרטן פגע גם באשתי, עשה אותי קטן", שר רותם ב"אין לזה סוף", ואילו בן-טל שר ב"הרעל והדבש", "אשתי חלתה במחלה קשה… מצאתי את עצמי נלחץ". בשונה מרותם, בן-טל ממלא את האלבום גם בציניות ובסרקזם, המתבטא למשל בתיאורים ציוריים כמו: "אם יש עליך דם של מישהו אחר, סימן שמצאת אהבה חדשה ברחובות או שאתה כמו צבוע אוכל נבלות" ("פטיש אוויר").

בן-טל ושי להב, שהפיקו את האלבום, מבטאים את הכאב באמצעות מוזיקה אלקטרונית נוקשה ומנוכרת – מחוספסת ומוצקה כמו בשירים "המצפון" ו"הסוף הקוף", עליזה באופן מקברי כמו בשיר הנושא או מעורפלת ואוורירית כמו ב"מודה אני לפניך" ו"מתנה" – שיר הסיום, שמופיע גם באופן מקוצר, כמעין פרומו, בשיר "מתנה קטנה".

הלחנים היפים של בן-טל מודגשים בנגינה מצוינת של דודי לוי ורמי פורטיס בגיטרות, שי להב ובן-טל עצמו בקלידים, יובל שפריר ואבי דאימונד בתופים ואיציק רפאל רייזנברג ואורן זיו בבס. ביחד הם יוצרים רוק מסויט, שמתעצם בשירים כמו "מפיסטו".

האלבום "תקלה במנגנון ההדחקה" הוא חלק ממארז מקרטון הנושא את השם "שקיות", וכולל גם את "תיקיות" – אלבום הסולו הקודם של בן-טל שיוצא בפעם הראשונה כדיסק, וגם את "אחד מול אחד" – האלבום של להקת "אור כשדים", שניהם אזלו מהשוק.  זהו משולש מאסיבי עם שתי צלעות של עבר מהדהד וצלע של הווה כבד.

"תקלה במנגנון ההדחקה", רונן בן-טל, "האוזן השלישית"    

פורסם ב-ynet ב-30.7.09