לא תמיד פרשת השבוע מִסתנכרנת עם הלך הרוח הקולקטיבי. ולא תמיד יש בה אפוקליפסה של הרס האנושות, מבול מפחיד וחוסר ודאות – אבל גם יונה, קשת ותקווה. ובשבת הזו פרשת השבוע היא נוח – פרשה שכל אלה, ועוד הפתעות (כל שנה מחדש) נוספות מככבות בה. ולכן היא כה מגרה יוצרים – כמו ציירים, משוררים ומוזיקאים – ליצור בהשפעתה.

אז הנה 6 שירים-פזמונים של יוצרים ישראליים בהשראת פרשת נוח.

מבול / רונה קינן (מילים: אלונה קמחי, יהלי סובול, רונה קינן ומאיה בקר. לחן: רונה קינן)

שיר שמשתית את המבול האפוקליפטי על מערכת יחסים אנושית. אל תוך השבריריות האסונית הוא יוצק יסודות לתיבה של חסד.

נוח / מתי כספי ושוקולד מנטה מסטיק (מילים: יורם טהרלב, לחן: מתי כספי)

אני אוהבת את הפופ המתוק הזה – ולא רק בגלל שהוא מתאים הפעם באופן מושלם לפרשת השבוע.  עוברות השנים, משתנים הטעמים, ועדיין אפשר להיות בטוחים שהוא יופיע ברשימת השירים העבריים המושרים האהובים עליי ביותר, ולא משנה אורכה או קוצרה.

אני מוקסמת מרוח השטות של יורם טהר לב ושל מתי כספי, שהסתנכרנו להם ביחד בשובבות. ואפילו שהם התכוונו (כנראה) רק להצחיק, יצא להם גם עומק, או לפחות שיקוף מדויק של התופעה האנושית המכונה נִרגנות  פולנית ("פולניות" זאת תכונה. לא עדה!) עם הקיטורים הדרמתיים. קבלו: "כל החלונות סגורים כמעט חודשיים וכבר אין לנו אוויר"! וגם: "נמאסנו זה על זה"! והפנקסנות עם הזיכרון הארוך הנוטר: "לא שכחנו" לצד תלונות של ילדים בנוסח "מתי כבר מגיעים", או בלשון הטהרלבית: "כמה זמן נמשיך לשוט על פני המים?!".

שיר היונה / נתנאלה ומתי כספי (מילים: שמרית אור, לחן: מתי כספי)

נוח שלח את היונה לראות הקלו המים, ושמרית אור – באמפתיה של משוררים – רואה את המציאות מתוך עיניה ונקודת מבטה של היונה. ומה הן רואות מבעד לגובה העצום? את הציפייה, שמתרכזת לתוך המילים "עיניה כלות". ומה הכי קשה? – סיום השיר, שהוא כרגע, עדיין לא הסוף הטוב: "הדרך ארוכה".

ואת כל הלך הרוח הזה שרים בהרמוניה שני קולות משולבים באופן המושלם ביותר לשיר הזה: נתנאלה ומתי כספי שהלחין את השיר.

שלמה ארצי / רק עלה (מילים: נתן יונתן לחן: שלמה ארצי)

כאן היונה היא כבר בת הזוג, והכול מושלך עליה, הכול (!), בהתפרצות לירית של זעם תנ"כי: הציפיות, האכזבות, ההתחשבנות. אבל בסוף הגבר השר משחרר גם את פגיעותו, את תלותו ואת הזדככותו באמצעות הזדקקותו.

יונה עם עלה של זית / להקת פיקוד דרום עם הסולנית חיה סמיר (מילים ולחן: תלמה אליגון רוז)

זאת כבר לא היונה עצמה. זה הדימוי שלה. זאת ההקפאה שלה לכדי תמונה ממוסגרת. שיר מחאה-אכזבה-תסכול מכך שהיונה – כלומר השלום שהיא נושאת במקורה – היא רק "תיירת. לעולם אינה נשארת".

והשלום – הוא גם שלמות, וקודם כול הוא בינינו לבין עצמנו.

יונה, זהו רגע קריטי. אייך?

פרידה מתיבת נוח / חווה אלברשטיין (מילים: נורית זרחי, לחן: מתי כספי – שמככב כאן בהלחנות)

נגמר המבול, היונה חזרה, יוצאים מהתיבה. עכשיו צריך לחזור – איכשהו – לשגרה (לטובת מי שקורא את הפוסט הזה בשנים הבאות: השגרה שלנו בזמן כתיבת השורות האלה היא המלחמה, שאפילו שמה שנוי במחלוקת, עוד לא תמה. הוקל מעט ללבבות שלנו, שכבר לא צריכים לחשוש לחיי החטופים החיים – שלאחרונה חזרו הביתה, אבל עדיין כבד ליבנו בציפייה לחזרת כל חטופנו המתים).

מה עושים כשמתגשמת המשאלה שאליה כה מקווים? האם פשוט שמחים בנינוחות? הלוואי, אך לא ממש.

כעת צריך להתרגל אל השגרה, שלעולם לא תהיה כמו שזכרנו אותה.

גם אנחנו כבר לא מי שהיינו.

איך זוכרים לעשות את כל התנועות?

לא זוכרים את כולן, ואת מה שזוכרים, משלבים בתנועות חדשות.

נפרדים מכל מה שהיה, ולפני שתתחיל המולה טובה, מתרגלים להיות לרגע לבד.

הפוסט מוקדש ל-א', שהזכיר לי את קיומו של השיר הכי יפה כאן.