בדיוק לפני עשרים שנה חייתי חיים כפולים. תושבת תל אביב בימי ראשון עד חמישי, ובשאר ימי השבוע הייתי, כפי שכיניתי את עצמי חצי בצחוק, "מתנחלת של סוף שבוע" – בגוש קטיף. וכך, בימי שישי, התייצבתי בבית הוריי, ביישוב הקהילתי נווה דקלים שבו עברו עליי נעוריי. הניגוד בין המולת העיר הגדולה לשקט (לפחות במובן הדתי) של האזור הכפרי ההוא היה חלק משמעותי מהזהות שלי. ויום אחד – בדיוק לפני עשרים שנה – הגעתי לשם בפעם האחרונה כדי להיפרד. סובבתי בין חדרי […]