איו הוא אחד מירחיו של כוכב הלכת צדק. גון שטחו חום-צהבהב כי מתחוללת בו פעילות געשית רבה. "איו" הוא גם קטע אינסטרומנטלי ב"ליקוטים" – אלבום הסולו התשיעי של ברי סחרוף, וצילום של איו מהווה את עטיפת האלבום ואת החוברת. הכותרת "ליקוטים" מטעה – צנועה, סתמית משהו, מעידה על שאיפה לייצב את הארעי וליצור זיקה משותפת בין שירים "מפה ומשם". היצירה, השופעת אלקטרוניקה ותכנותים מוזיקליים מנכרים, אכן מקרינה זמניות, נדודים וכל מה שהוא ההפך מבית; אבל סחרוף מתעתע באמצעות שם האלבום, כשם שהוא נוהג באחד השירים בו, מאת אברהם חלפי, הנקרא "שיר בנאלי" – אף ששום דבר בו אינו בנאלי. וכך, הרעש החשמלי שבאלבום מיילד יופי והרמוניה, הזוהרים מתוך האפלה הסמיכה, שהיא כמו מלח הנועד לחדד טעמים: רוקנרול יהודי-מזרחי-מערבי אינטליגנטי, שבו הקרעים והשברים מתמזגים לעולם של שלמות.

בניגוד לליקוטיות המתפזרת, הנגזרת משם האלבום, הוא דווקא תמציתי – חצי שעה מהודקת, "קצר ולעניין", אך ארוך במובן של שובל התחושות והמחשבות שהוא מותיר אחריו. אחד משיריו, "כשייתמו המילים" (מילים: סמי שלום שטרית, לחן: סחרוף ורונן שפירא), ממחיש את הרעיון בצלילים רבי הבעה על הקשת בין חושך-ייאוש סמיך לאור-תקווה: "ומה תעשה אז / כשייתמו המילים / ציפור מבקשת שמיים / וזה מה שיש // 'שמיים' הולך עם 'כנפיים'".

הכנפיים האלה, כמו הנוצה המופיעה אף היא על עטיפת האלבום, מעיפות את המאזין לטריטוריות יפהפיות. השירים מהווים מפת-אוצר שמאתגר לנסות לפענח את הקודים שבה. למשל, אחרי "ירח" המפורסם של נתן אלתרמן (לחן ועיבוד מרהיבים באפלוליותם של סחרוף עם בן הנדרלר, גידי רז, אורן לוטנברג וניר מנצור) – מופיע הירח "איו", הממכר בתזזיותו המוזיקלית, ומתכתב עם "חבריו" האינסטרומנטליים: "נשקיני" החללי והנואש (לחן: סחרוף, רמי פורטיס וז'יל מרטין) ו"טווס כחולבן" (לחן: סחרוף, בן הנדלר, גידי רז ואיתמר דוארי) – עם אהובה עוזרי הפורטת על כלי המיתר ההודי המזוהה איתה – בולבול טרנג.

בשיר "אלי למה עזבתני" מאת ר' דוד בוזגלו (לחן עממי-מסורתי), לאחר פתיח "חפלתי", המנגינה מתעדנת, מושרת שוב ושוב כמנטרה ממכרת ואז נוספת אליה יללת-קינה בקולו המרגש של צברי, שהופכת לצרחה.

לצד הצהוב החלודתי, העכור, של איו, המככב ויזואלית ותודעתית (ומהדהד אסוציאציאטיבית את "וכשחולמים יש שם צהוב גם" של אדמ"ור הרוקנרול הישראלי, יוסי אלפנט ז"ל) יש גם סגול, בשיר הסיום "רחובות סגולים", שסחרוף הלחין למילותיו של אודי שרבני. המדרכות שמתוארות בשיר "צרות מדי לאהבה", אך מדרכותיו של האלבום כולו רחבות דיין כדי להכיל את העושר ואת העומק, עד כדי ניצוצות גדוּלה.

פורסם בגלובס באביב 2016