צריך לדבר על השיר "בפרדס ליד השוקת". יהורם גאון, בשנות ה-80, הפך אותו ללהיט. אבל עם כל הכבוד המתבקש לאיכותו הווקאלית השופעת, גאון גם עשה לשיר עוד משהו – הוא הטביע עליו את קולו, כמו חותמת בלתי ניתנת לערעור, וחנט אותו בפאתוס מתקתק, שלא לומר קיטש.

וזה עוול בלתי נסלח כי – הקשבתם פעם למילים? יורם טהרלב כתב שיר אישי מאוד על מצב תודעה עדין, שברירי, פגיע ורעוע, מצב נפשי של בין לבין, לא כאן ולא שם, ובמילים שלו: "אשכולית תלויה עדיין, בין החורף והקיץ, ואני כמותה".

נורית הירש הקשיבה לצלילים הפנימיים של השיר, הבינה לעומק ודלתה אותם מהמילים במנגינה עדינה ורגישה. אבל הביצוע המוכר – הבליע את הכל, טִשטש את קולות הניואנסים וקבר את השיר.

אז בשביל זה אנחנו כאן, וזו המטרה, הכוונה והמהות של הפינה הזו, "הגיע הזמן לעשות קאבר ל…" באתר סך הקול.

קבלו כסיפתח את השיר "בפרדס ליד השוקת" באופן חדש וטרי כאילו נוצר היום, וגם תיווכחו איך מגע נשי אחד קטן הופך את הכל.

רבקה רביבו – ככה קוראים לזמרת-יוצרת המוכשרת שחונכת את הפינה ומטלטלת את השיר, מחזירה אותו למקורותיו – עדין, שברירי, פגיע, צנוע. קינה להחמצה.

לדעתי, היא פענחה אותו והצליחה להעביר את ה"אשכולית תלויה עדיין בין החורף והקיץ ואני כמותה" עם רבדים נוספים של מסתוריות ואפלוליות (שימו אוזן על ה"ריח מים, צל ערביים") ובעיקר השרתה עליו אווירה של קסם ויופי.

כמו הביצוע הצנוע שלה, כולל העובדה שהעדיפה לא לצלם את עצמה, רבקה מעדיפה להציג את עצמה כמה שפחות, והסכימה לספר על עצמה בינתיים (רק) את הפרטים הבאים:

"אני פסנתרנית, מלחינה ויוצרת, מנגנת בהרכבים. ממש החודש אני מקליטה אלבום בשם 'רגעים' – פסקול של תחושות ורגעי חיים. הוא אינסטרומנטלי ברובו, ויצרתי אותו בבית שלי, על הפסנתר האקוסטי האהוב והמוכר, שאיתו אני מחפשת מנגינות מאז כיתה ג׳, יחד עם כמה חברים יקרים.

בית זה מרחב לא סטרילי להקליט בו, יש הרבה רעשי רקע טבעיים – ציוצי ציפורים מהחלון, הגשם, קולות בישול מהמטבח, דלת שנפתחת ונסגרת, המקרר שמזמזם, קולות השכנים… בחרתי להקליט את האלבום הזה בבית, כי לצד ומתוך כל הצלילים הללו הולחנו המנגינות ולכן הם חלק בלתי נפרד מהמוזיקה הזו".

בפרדס ליד השוקת
צל ערביים וירוקת
וציפור שותה
אשכולית תלויה עדיין
בין החורף והקיץ
ואני כמותה.

עוד אני פוסע
לחפש אחריה
אהבת חיי
ואני יודע
תמה העונה
תמו נעוריי.

במרום חמה בוערת
אבל פה עמוק הערב
וכמעט הסתיו
אם תתעי ושוב תבואי
עוד אהבתנו פה היא
ואני איתה.

עוד אני פוסע
לחפש אחריה
אהבת חיי
ואני יודע
תמה העונה
תמו נעוריי.

ריח מים, צל ערביים
נח על המשעול
בין ערביים
עוד נשובה שניים
יחפים בחול.

עוד אני פוסע
לחפש אחריה
אהבת חיי
ואני יודע
תמה העונה
תמו נעוריי.

מילים: יורם טהרלב, לחן: נורית הירש, עיבוד, הפקה, שירה ונגינה בפסנתר: רבקה רביבו, כלי הקשה: אריאל סמית, ציור עטיפה: טליה פרי.

השיר  מוקדש ליורם טהרלב ז"ל במלאת שלושים למותו.