"הו מה יהיה מה יהיה"? הפתיעה הדרה לוין ארדי בשיר של גידי גוב. הקהל בתיאטרון תמונע חייך אליה אמש (יום שני) בהופעת ההשקה של אלבומה העשירי(!)"Too much of a good thing". השיר נשמע מפיה כמו תפילה שמבקשת כיוון, כששרה אותו בצניעות, רק היא והקלידים. לרגע התבלבלה מהתרגשות, אבל אז המשיכה במילים ההולמות להפליא: "ואין לי שום מושג מה יהיה, מה יהיה". ככה זה בדרך כלל אצלה. השירים האינטנסיביים עומדים לרשותה, אבל תוך כדי ההופעות היא משנה, מזיזה אותם, מתעלמת מחלקם ומוסיפה אחרים. מפתיעה את הקהל ואת עצמה.

הדרה לא התמסרה מיד, אלא הפשירה בהדרגה. בשלושת השירים הראשונים היו על הבמה רק היא ונגן הטרומבון הקשוב, אבי (א. א. קול) שניידר, שגם שר איתה דואט נטול כלי נגינה – "אמא שלי אמרה לי לא להתאהב באף בחור". אחר כך עלה לבמה שאר ההרכב: נעמן טל הגיטריסט, ירון אלימלך המתופף, אלעד סיקל הבסיסט ורועי ריק המפוחיסט. כולם מכווננים אליה במבטם ובנגינתם. הבמה התמלאה באנרגיות קצביות והיא כבר הרשיתה לעצמה להחצין צעקה בשיר הנושא של אלבומה החדש. עוד לגימה מגביע היין. יש הופעות שבהן הדרה מחסלת בקבוק שלם, אבל אמש, אחרי שעתיים של הופעה, היא סיימה "רק" שני גביעים. במהלכם שרה בהתלהבות ובנואשות, בילדותיות ובפיכחון, ובעיקר באינטימיות מרגשת על החיפוש התמידי אחר אהבה וחברות. "תשתו גם אתם", הפצירה בקהל, שמילא, אם כי לא בצפיפות, את האולם. חלקו הגדול מגיע בקביעות להופעותיה, ולכן האווירה חמימה ומשפחתית. "רוב השירים פה נכתבו על חלק מכם", הודתה ושאלה: "מבטיחים לבוא גם להופעות הלא חגיגיות"? "את תבואי"? שאל מישהו.

עוד לגימה מהיין והדרה ממשיכה להיפתח. מגדילה את מינוני העברית ברפרטואר הפורה שלה שרובו באנגלית. משוטטת בטריטוריות הגדושות של שיריה ומלחימה אליהם ציטוטים של אחרים, למשל "גאולה" של חמי רודנר ו"כולם מדברים על שלום" של מוקי בסוף דואט נוסף עם א. א. קול. "רוצַה לעשות אהבה מיד! עכשיו!", היא שרה בנואשות. "רוצֵה"? היא שואלת והוא מחייך בביישנות ומצטרף אליה בשירה שקטה. ואז היא אומרת: "בגלל שהופעה חגיגית היא סוג של מסיבת עיתונאים, אני רוצה לספר על עצמי למי שלא מכיר אותי". זה קורה בשיר הבא, שמוקדש לבן שלה, אותו היא מצטטת מצטט אותה בקטע מתוך "ראיתי מלאכים" מאלבומה הקודם. "ראיתי מלאכים יוצאים מחיוכך, ואת דומעת מאחור". ממש כמו ההופעה הזו. דמעות וחיוכים.

החיוכים מתגברים כשהדרה מעברתת בנוסח החינני שלה את השיר "צ'לסי הוטל" של לאונרד כהן. אחר כך היא שרה באנגלית על כמה זה לא קל לעשות אהבה עם עצמך. מפלס הארוטיקה, שגם ככה טעון, מתגבר עם כל לגימה שלה מהיין. "אני מרגישה ווייב מאוד מוזר", היא אומרת. "את מהממת", היא נענית.

הדרה לא מפסיקה לפרגן לנגניה. "אצלי אין לדעת מה השיר הבא", היא מסבירה, "ולכן קשה להם איתי, אז כל הכבוד להם. רגע, כמה קשה לכם איתי לעומת אחרים"? "עשר", עונה לה רועי ריק. "זאת תשובה לשאלה אחרת", היא מחייכת.

אחרי ששרה שיר בשם "מייספייס" ואת "ראיתי מלאכים", היא זורקת שאלה: "זוכרים שעשיתי אלבום היפ הופ? אז רציתי לומר לכם שכל שיר במקורו הוא היפ הופ". וכך, באחד משיאי ההופעה היא מדגימה את התיאוריה הזו על "הי ג'וד" של הביטלס, שלפתע משנה קצב ומנגינה ומתחדש להיפ הופ יצירתי. אחריו היא עוברת לראפ של "לא מתפתה" מאלבומה הקודם. עוד לגימת יין, זה כבר הגביע השני והשיר האחרון לפני ההדרן – citizen K"". בשלב זה הדרה מודה לקהל: "תודה שהכלתם אותי בכל מצבי הרוח", ואז נעצבת, רגע לפני ההדרן. "קשה לי לעשות כשאני עצובה. אני אשיר לכם שיר עצוב, אבל איזה מהם? אנגלית או עברית"? "עברית", דורש הקהל. ושוב היא מפתיעה ומבצעת בעגמומיות מרגשת את "את לי לילה" של בועז שרעבי. ההופעה מסתיימת בשיר "קצת אחרת" שנפתח במילים "אל תתני ללב להתייאש ולא להתבייש. קחי מה שיש. תבעירי אש". ואכן, הדרה לוין ארדי הבעירה אמש את האולם. האש שלה להטה, אבל לא שרפה, אלא הפיצה חמימות מתונה וכנה, כזו שגורמת לאוהדיה להתמיד לבוא להופעותיה וגם מאירה את השביל לקהל חדש.

הדרה לוין ארדי, הופעת השקת האלבום "Too much of a good thing", תיאטרון תמונע, 16.2.09

פורסם ב-ynet ב-17.02.09