יהודה פוליקר בן 70. איך מתמצתים הוכרת תודה ליוצר שבזכות השראתו התחלתי לכתוב על מוזיקה? (מזמן. עוד לפני שזה גם הפך למקצוע ולדרך חיים שלי).

התחלתי לנסח רשימת שבעה שירים, אחד לכל עשור. אבל אז הבנתי שכל המוסיף גורע. אז תמצתתי לשלוש. אלה שהכי משמעותיים לי.

אבל בסוף החלטתי להתמקד בשיר אחד מכל הרשימה הזו. שיר יסוד, תמצית, גרעין, מהות.

השיר הראשון שהוא גם כתב לו את המילים.

שיר שמתאר באופן מזהיר את פני השטח ואת התת-מודע, שיר מסתורי ובהיר, אפלולי ומואר. כי בסופו של דבר, על אף הסודות וההדחקות, והצבת השאלה הכה נכונה: "למה צל כשאור בפנים"? יהודה פוליקר מצליח להגיע להרמוניה, למזג את האור והצל, את התת מודע והמודע, את הנפש והגוף, להפוך ליישות שלמה שהיא – הוא. ולכן זהו שיר אופטימי.

אבל ההצלחה דורשת התגברות על מעצורים ופחדים, ופוליקר תובע אומץ, נחישות והתמסרות:  "די להמשיך לברוח אל מה שתמיד רצינו לשכוח".

אבל יש תמריצים ותזכורות לטוב שמחכה אם בוחרים להגיע אליו צנועים ונקיים, ובפשטות אפשר לתמצת אותם למילת מפתח אחת: מוזיקה:

"ורק מנגינות מזכירות, שבחוץ אפשר להיות

משוחרר מכל פחד".

אתה לא רק מלחין, יוצר יקר, אתה גם משורר.

שבת שלום ושלמות הגוף והנפש ליהודה פוליקר ולכל מי שאוהב אותו.

*

הצל שלי ואני יצאנו לדרך"
השמש עמדה כך בערך
פעם אני מוביל
ופעם צל על השביל.
עננים התכנסו בשמיים
התחילו לרדת טיפות מים
צילי התכנס בתוכי
המשכתי לבדי בדרכי.

הרוח טלטל
הפחד טפטף וחלחל
צילי בתוכי מרעיד
מפחיד יותר מתמיד.
הוא שואל: לאן אתה לוקח?
אני משיב: לאן אתה בורח?
למה תמיד קירות מוגנים?
למה צל כשאור בפנים?

בוא נעוף רחוק
אתה תהיה לי כנפיים
אל חיבור דמיוני
שהיה עד עכשיו בלתי אפשרי
בוא נקפוץ, נמריא, נעוף
אל קשר הצל והגוף.
די להמשיך לברוח
אל מה שתמיד רצינו לשכוח.

לשכוח את דלתות הבלבול
את הילד שמציץ דרך חור המנעול
בוא נעבור את הגבול
אל החופש שהיה כבול

ורק מנגינות מזכירות
שבחוץ אפשר להיות
משוחרר מכל פחד
רק כשהצל ואני ביחד.

https://www.youtube.com/watch?v=Dxt_UAkzor4

פורסם בפייסבוק בדצמבר 2020