"איזה ליל! איזה ים! איזה צל! כמה חם… תצלצל, ככה סתם. תסמס" – בביצוע המקורי של השיר "הכל זהב" (שכתב חיים חפר) אומנם לא היה זכר לאס אמ אסים, בקושי היו אז טלפונים, אבל אמש (מוצ"ש) במופע "50 לתרנגולים", הטוויסט העדכני והמשעשע הזה – מפי שני כהן, רועי בר נתן ועידו מוסרי – דווקא שיקף את רוח הלהקה.

כמו התרנגולים עצמם, גם ההופעה כולה – שהתמקמה בהיכל התרבות של ראשון לציון במסגרת פסטיבל ראשון לציון – נעה בין קלאסיות להיתוליות. הקריצות האקטואליות טפטפו מדי פעם לתוך השירים תרכיזי רלוונטיות ודאגו לשמר אותם ללא ריחות פורמלין ונפטלין. כך, למשל, רננה רז, המנחה, התפייטה על מעיינות היצירה הנובעים, אך מיהרה להוסיף שישראל עדיין מתייבשת, במחווה ברורה לתשדיר החיסכון במים, בכיכובה.

דמיינו את רועי בר נתן מדקלם את "שיר השכונה" כשהוא מחופש לדודה פולנייה, כולל החלוק, הרולים בשיער והמבטא הכבד. זה היה מצחיק בדיוק כמו שזה נשמע. אפילו נעמי פולני – מייסדת הלהקה,  הבמאית, הכוריאוגרפית והמעבדת הקוֹלית –  שישבה בקהל, התלהבה. שיעשעו גם שני כהן והראל סקעת ששרו את "כשאת אומרת לא" עם פרשנות בת-זמננו על התקשורת המתוסבכת בין המינים. סקעת:  "את חופרת". כהן:  "תירגע, אני מסבירה פה משהו על בנות".

בין הביצועים ה"קלאסיים" בלטו "זמר אהבה לים" ששרו אלון אולארצ'יק וקרן פלס בעיבוד צנוע (של עדי רנרט, מעבד המופע) שהדגיש את עדינותו. כך גם "אליפלט" שביצעו רונה קינן ושלומי שבן ו"השמלה הסגולה" המקסימה, שהפעם לבשו אותה פלס וסקעת – שממש נועד לשיר שירים נפלאים ומורכבים שכאלה. להקת בום פם, מצדה, הוסיפה עסיסיות גרובית כששרו וניגנו עם רונה קינן את "אין כמו יפו" ובלעדיה את "רחוב פנורמה".

אלון אולארצ'יק, ילד מוצלח שכמותו, ביצע את "יוסי ילד שלי מוצלח" עם מיקה קרני, שתרמה כינור וחן. בשני קולות מתוקים הם הצליחו להעביר באופן מושלם את מהות השיר עם כל החולמניות, התום, הקסם והשובבות. חוץ מזה, תובל פטר, האקורדיוניסט המקורי של הלהקה, ליווה את יונה עטרי ב"ערב במסחה", וכשמעדה לרגע במילים, זה רק הוסיף להתרגשות שלה ושל הקהל.

המופע הצדיע לנעמי פולני ובין השירים הוקרנו קטעי וידיאו שבהם שיבחו אותה אושיות במה ומוזיקה ישראליות כמו ספי ריבלין, גברי בנאי ורבקה מיכאלי. סכנת הטביעה באגם סכריניות דביק נמנעה בזכות ההומור של הדוברים וההסברים המעניינים, למשל של יאיר ניצני, שדיבר על ההרמוניות התרנגוליות שמזכירות לו את להקת "הביץ' בויז" ועל השפעת התרנגולים על להקות ישראליות כמו "כוורת", "תיסלם" ו"משינה".

מלבד המילים והלחנים המשובחים של מיטב הכותבים והמלחינים, "התרנגולים" נודעו גם בכוריאוגרפיה המיוחדת שיצרה להם פולני. אמש הדגימו אותה, בגמלוניות מסוימת, רקדנים מסמינר הקיבוצים לצלילי הביצוע המקורי של "שיר הסיירים". ואז הוזמנה לבמה פולני עצמה, שהצטרפה אליהם בקלילות לתשואות הקהל. עוד מדגימה מצוינת היתה רננה רז, שניצלה את כובע הרקדנית והכוריאוגרפית שלה כדי להמחיש בגופה "מגוון תנועות תרנגוליות". היא קפצה, דילגה והתנועעה באופן מרהיב וצנוע ובעיקר ריגשה באופן הכאילו אגבי, אך מתוכנן ומדויק, שבו נעה.

מרגש, אבל באופן אחר, היה "פנס בודד" בביצוע הרך של בועז בנאי ואריאל פוליאקוב, הבנים של גברי בנאי וישראל פוליאקוב שלפני שהיו שני-שליש מהגששים, שרו בתרנגולים. פוליאקוב ג'וניור הקדיש את השיר לאביו, פולי, ובשיקופיות שמאחוריהם הוקרנו שניהם כזאטוטים עם אבותיהם.

עוד ביצוע מדמיע היה של אב ובנו – ליאור ייני (בעלה לשעבר של פולני וחבר בתרנגולים) ויותם ייני (הבן שלו ושל פולני). הם שרו מחרוזת "תרנגולית" וסיימו ב"האם אמרו לך פעם" כשיותם השמיע את ה"האִם האִם" באופן שנשמע כמו "האמא". מיד אחר כך הוא ניגש לאמא הפרטית שלו, העלה אותה לבמה, נשק לה והפקיד אותה בידי רננה רז. זה כבר היה השלב של ההוקרה המעשית, שבו פולני קיבלה תעודת הוקרה ומדליה מיצחק טוניק מפקד גלי צה"ל ומדב צור ראש עיריית ראשון לציון ולבסוף גם "מחמאה כספית" מידי "התרנגול" גברי בנאי בשם מוקיריה. אחר כך דיברה בתמציתיות חיננית על התרנגולים ויוצריהם – "חיים חפר, סשה ארגוב ואני. כנופייה שאוהבת את המעשה" ועל השמחה שנוצרת כשמשקיעים בחשקים את כל היפה "עד שאתה רגוע ושלם עם הבחירה. זהו. זה הסוד".

טוב טעם שרה על המופע המושקע הזה, שנחתם כשם שהתחיל ב"הכל זהב". פתאום, 50 שנה אחרי שנכתבו, המילים נשמעו טריות והולמות להפליא:  "מחוץ לעיר מריחים את הסתיו ומחכים לגשמי הזהב".

פורסם ב-ynet ב-26.09.10