יום חמישי 7.8.08, שעה 13.20, אולפן ב', גלי צה"ל.  מולי שפירא מוחק חיוך. בישיבת המערכת של יום ראשון נקבע אייטם על יאיר הורביץ לכבוד הוצאת "כל השירים" שלו. אבל הבוקר נפטר רלף קליין והורביץ נדחה.

יורם רותם, עורך "בילוי נעים" (וראש מחלקת המוזיקה בגל"צ): "מתי ההלוויה"?
ענת עובדיה, המפיקה: "בעשר וחצי".
שפירא: "נוציא ניידת".

לאולפן נכנס נסים דיין, הבמאי ומבקר הקולנוע, להקליט את פינתו הקבועה. כל בעלי המדורים ב"בילוי נעים" עובדים בהתנדבות, ואהבתם לתוכנית גורמת להם לבוא פיזית לאולפן, במקום להתפנק בהקלטה טלפונית מהבית.

ענבל גזית, המפיקה הראשית, מעמדת הקונטרול שמעבר לזכוכית: "נסים, תדבר קצת בשביל הבלאנס. מולי, שים אוזניות".
 
שפירא: "בוקר טוב לך איש הקולנוע שלנו נסים דיין. יש חדש בקולנוע"?

הם יושבים משני צדדיו של שולחן קטן, מביטים זה בעיני זה תוך כדי דיבור, הפעם על "קללת באטמן", שקורבנה הנוכחי הוא השחקן מורגן פרימן שנפצע בתאונת דרכים. שפירא: "מאחר שבינתיים לא נתקלנו ב'קללת בילוי נעים', אתה יכול להיות רגוע נסים. ועכשיו נשמע את מרילין מונרו, שהשבוע מלאו 40 שנה למותה. אם היא היתה חיה היום, בת כמה היא היתה"?
יורם רותם מהצד השני של הזכוכית: "82".
דיין: "מתה יפֶה"…
שפירא: "מתה יפָה".

בעשרה לשתיים כבר מתיישב הג'אזיסט אבישי כהן, שכרגע יצא האלבום הראשון  שבו הוא שר בעברית אחרי שמונה אלבומים אינסטרומנטליים. למרות קריירה בינלאומית מרשימה, כהן משדר חוסר נוחות מסוים. שפירא מרגיע בשיחה המקדימה: "תהיה איתי כמו בבית קפה".
כהן צוחק: "אז למה אין לי קפה"?

נקודה כואבת. בתחנה היפואית יש אומנם מכונת משקאות שמתפקדת איכשהו, אבל תחזוקת האולפנים רעועה, כך מעידים השטיחים המתקלפים מקיר לקיר ואיכות האוזניות.

מזל שהמרץ האנושי טרי. אצבעות זריזות מסמנות "להתניע" והראיון נוסע ומגיע לתחנתו הסופית. עכשיו מתפצלים. שפירא ועובדיה מנסחים את השאלות שמוטי קירשנבאום יישאל מחר בפינת הספורט. רותם ונועם פיינהולץ המפיק מחלקים ביניהם את עריכת ההקלטות. בשלוש מסתיימת המשמרת של הטכנאי המבצע את החיתוכים, וטכנאי אחר מתייצב במהירות ומשלים את המשימה. עוד מעט יתאסף הצוות, שכולל גם את אפי בן-אברהם רכז המערכת, ויסוכם הליין אפ הסופי של התוכנית עתירת הפרסים (סוקולוב, אקו"ם, מפעל חיים ופרס התיאטרון הישראלי). שפירא המציא אותה לפני שלושים שנה כשהתמנה לראש חטיבת התרבות של גל"צ. כשנוצרה, נחשבה למהפכנית כי פרצה את הגלות הלילית שנגזרה על תוכניות תרבות והתמקמה בשעות הפריים טיים של הבוקר. גם התמהיל שלה נחשב פעם לנועז – ספורט לצד ספרות, טיולים צמודים לקולנוע וביקורת מסעדות (זולות!) ליד ביקורת מוזיקה קלאסית. "זאת המצאה של שייקספיר", מסביר שפירא. "במחזה 'המלט', ליד המונולוג 'להיות או לא להיות' מופיע הדיאלוג של הקברנים, שהוא בעצם סטנד-אפ. גם פעם היה צריך למכור כרטיסים, והרעיון הוא לעשות גם וגם. חוץ מזה, הבאתי לכאן את החשיפה האישית ואפשר לשמוע אותי צוחק על ההיפוכונדריות שלי ועל זה שאני אנטי-מאצ'ו ולוזר שאוהד את הפועל תל אביב".

למרות אופיה הידידותי, התוכנית לא מהססת לנקוט עמדה אקטיבית בנושאים נפיצים. וכך ניהלו כאן קמפיין נגד ההשתמטות מצה"ל, תחקרו את התחרדות ירושלים והכריחו את עיריית תל אביב לחוקק חוק שיתגבר את העברית בשלטים של בתי הקפה.

יום שישי למחרת. 8.45. שפירא, על ספה במסדרון, עובר בשלווה על הפתיחים לתוכנית ולא מתרגש מכך שהאולפן נעול כרגע. השעונים הפזורים על הקירות מיידעים בדיגיטליות אדומה שכבר 8.50, ושפירא עדיין במסדרון. חמש דקות אחר כך הוא מתמקם בשולחן העגול שבאולפן ה'. ב-8.59 מתיישב לידו זיו תדהר וכעבור כמה שניות מקריא את המבזק בנחת מצוחצחת.

בתשע וארבע דקות, כשבאוויר נשמע אות התוכנית, שפירא מכריז שאין לו מיקרופון, אבל נכנס בדיוק בזמן עם "בוקר טוב לכם" עליז, מקריא את הפתיח, מכריז על "שיר מספר שמונה של אריק איינשטיין, כי היום ה-8.8.08", הולך למכונת הקפה וחוזר עם ספל חד פעמי בעל תכולה דלוחה. וכך התוכנית רצה, הפינות המוקלטות מושמעות, שפירא מקשר ביניהן ומעביר לשירים. מעבר לזכוכית ענת עובדיה מתדרכת את אפרים קרני הטכנאי וענבל גזית מדברת עם אפי בן-אברהם שנמצא בניידת השידור ביד אליהו ליד הארון של רלף קליין. פתאום מתרחשת באולפן תקלה טכנית בלתי מוסברת. הקלטה מסוימת מסרבת לעלות, ובמקומה קטע שכבר הושמע, מושמע שוב לכמה שניות מוזרות. שפירא הפרפקציוניסט זועם במיקרופון סגור ומתנצל על התקלה במיקרופון פתוח.

10.05. אחרי מבזק נוסף והשיר "מיליארד סינים", לכבוד האולימפיאדה, מוטי קירשנבאום משחק פינג פונג מילולי עם שפירא. ושוב מתאמים עם הניידת, שבתזמון מושלם מחליקה אל תוך השידור. בן-אברהם מדווח מהיכל הספורט ומראיין את הבן של קליין הנשנק מבכי. דממת כאב באולפן. ושוב שיר, פינת הטיולים של ספי בן יוסף (הפעם מסין) וביקורת המסעדות הזולות של גיל חובב. רותם מוודא שדברי הסיום של שפירא מוכנים, כולל הקרדיטים לכל מי שמגיע, ומגיע לכולם.

10.57. אורלי מיכאלי מתמקמת רגע לפני שתגיש את "קולה של אמא" בפעם הלפני אחרונה. בקרוב תתחיל לעבוד כרופאה, וזה מוזר כי עיניה עדיין אוחזות במבט המבריק שמסתובב כאן בהמוניו, לא דוהה גם אחרי אלפי גלישות על גלים רדיופוניים. תדהר מתיישב בין שתי התוכנ
יות ומקריא את המבזק של 11. שפירא ורותם יוצאים מדלת אחת, עובדיה, גזית וקרני מהדלת הצמודה. נפגשים במסדרון. "אין כזה דבר 'תוכנית אופיינית'", אומר שפירא רגע לפני שנפרדים ורותם מסביר: "כל שבוע קורה כאן משהו אחר".

משדר זיהוי

שם התוכנית: "בילוי נעים"
תחנה: גלי צה"ל
מייסד ומגיש: מולי שפירא
עורך: יורם רותם
שיבוץ: יום שישי, 11-9
קילומטראז': 30 שנה
קהל יעד: כולם

פורסם ב"גלובס", 12-13.8.08