כנגד ארבעה בנים-מוזיקאים דיברה התורה. אחד משורר, אחד מוחה, אחד דתי ואחד מסקרן. ויש גם אחיות – הלהקות הצבאיות לדורותיהן. כמו בכל שנה, גם הפעם, קבלו המלצות למוזיקה חדשה (וישנה) שתקסים לכם את הפסח. חג שמח.

המשורר: שפי ישי, "גבר לא ידבר על כך", High Fidelity""

שפי ישי הוא מסוג היוצרים שמתבקש לערוך הפגנות מול ביתם ולצעוק: למה אתם לא מוציאים יותר אלבומים?! (אגב, באותה הזדמנות אפשר להפגין גם מול אשתו, יהודית תמיר, אם כי מתברר שבימים אלה היא דווקא מכינה אלבום חדש). עד כה הוא הוציא אלבום אחד בלבד, "אהבה ושנאה", לפני 18 שנה (!) שבו הפליא להלחין שירי משוררים. בלטו שם "לילה אחד של אהבה" (יהודה עמיחי), "והרותם היה מלבין" (נתן יונתן), "יונתן" (יונה וולך") ועוד.

הפעם, באלבומו החדש "גבר לא ידבר על כך", ישי מחבק  את לחניו עם השירים של נתן זך. היתרון של ישי הוא כישרונו המובהק לגשת למילים של שירה בלי יראת הכבוד המתבטלת בפניהן, שמאפיינת מלחינים רבים של שירי משוררים. לפעמים מרוב הערצה אל הטקסט, התוצאה היא שירים שמקשיבים להם כמו לקונצרט, ולא כאלה שמתחשק לזמזם אותם אחר כך ולהתיידד איתם. שפי ישי מלחין בטבעיות, שלא גורעת מיופיים של לחניו, והוא מגיש אותם בקולו העמוק והחם, ואפילו מאייר את השירים בעצמו – סיבה לא פחות טובה לרכוש את האלבום ולהביט בחוברת. ויש גם בונוס: לשניים מהשירים שבאלבום הוא כתב מילים משלו. הנה דוגמא מייצגת, מתוך שירו "פרפר הקטיפה": "קשרת אוהבים כמו פנינים, בשרשרת / שלא מורידים מצוואר / את היית הזרה הכי מוכרת / לרגע כואב שעבר".

המחאתי: תומר בן-אפרים, "בצילה של הפצצה", "התו השמיני"

איך ייתכן שיוצר מקורי כמו תומר בן-אפרים, שכבר פעיל מוזיקלית כעשרים שנה, בארצות הברית ובישראל, והוציא כבר חמישה אלבומים – שניים באנגלית (עם נגניו של דיוויד ברן מה-Talking Heads"") ושלושה בעברית, לא ידוע מספיק? אולי אלבומו החדש, "בצילה של הפצצה" יעניק לו את ההכרה הרחבה שהוא כה ראוי לה. מדובר ביצירה קצרה וממוקדת, משמחת ברעננותה, ביקורתית בתכניה ושופעת חדוות יצירה. העטיפה, שעיצב אסף בילט, משקפת את רוח האלבום. מצולמים בה אנשים הצופים בפיצוץ גרעיני באתר הניסויים הגרעיניים בנבדה, ארצות הברית, בשנת 1951. בן-אפרים מוחה נגד הסכנות שבהרס – הפרטי והקולקטיבי, המאיים על קיום האנושות.

השירים באלבום מגוונים בסגנונם ובאווירתם – קולניים, לעגניים, שקטים, פארודיים, ציוריים, מדכדכים ומצחיקים. גם על המרים שבהם שורה מתיקות בזכות לחניו היפים וחינו הטבעי של בן-אפרים. קולו אומנם מוזר ולא נחשב יפה במונחים המקובלים, מה גם שהוא נוהג לעוות אותו למימדים קריקטוריסטיים, אבל הוא מתאים להגשה המשכנעת שלו .

רן שם-טוב מלהקת "איזבו" האיכותית הפיק עם בן-אפרים את האלבום, וגרם לשפע להישמע מצוין – ברור, חד ולא מתפזר.

הדתי: אודי דוידי, "רוחות טובות"

אודי דוידי הוא רוק סטאר דתי-לאומי. בניגוד לקולגות שלו, שרובם עדיין מבססים את הקריירה שלהם על פסוקים, תפילות ופיוטים, דוידי (ביחד עם לילך, אשתו) כותב גם מילים משלו, שנשענות אומנם על היהדות, אבל מבוססות על פרשנויות והרחבות אישיות. הסגנון שלו סוחף גם קהל שאינו מן "המגזר". שירו, "מביטה מהחלון", הפך להיט גם בתחנות רדיו חילוניות.

דוידי מיטיב ליצור מיינסטרים כהלכתו (תרתי משמע) ובאלבומו החדש (הרביעי), "רוחות טובות", כל השירים הם להיטים בפוטנציה. הם קצביים-סוחפים או שקטים-עצובים וכשם האלבום, מלאים רוחות טובות, עתירות מסרים מעודדים ברוח הדת והניו-אייג'. מי שמתחבר לתפיסות הללו יהנה, וגם האחרים עשויים לגלות עניין בזכות הכריזמה המוזיקלית של דוידי והמעברים הטבעיים שלו מפופ לסגנונות כמו רגאיי וקאנטרי.

לחניו לזמירות השבת הידועות "יה ריבון", "יום שבתון" ו"שבת היום" הם כה מוצלחים וקליטים, עד שיש להן סיכוי טוב להיכנס למחזור הזמירות הקולקטיבי, והן בוודאי כבר מושרות בשולחנות שבת רבים. כשהוא שר את הזמירות האלה עם בנו, הן מקבלות את היופי של אותנטיות משפחתית.

המסקרן: "קיצו", "חול", "אנובה"

הג'וק המצויר על העטיפה, מעט מרתיע, אבל כשפותחים את החוברת הוא כבר נבלע ביצירה שלמה, מרשימה ויזואלית, שמככבים בה חפצים ונעדרים ממנה אנשים. במוזיקה, הם דווקא נוכחים מאוד, ולטובה. זוהי להקת "קיצו" וזהו "חול" – אלבום הבכורה המרשים שלה.

"קיצו" היא חלק מסצינה ירושלמית עדכנית, שמתפוצצת מרוב יצירתיות בימים אלה. הם זכו במקום הראשון בתחרות של להקות צעירות, שארגן מועדון "הצוללת הצהובה", והתוצאה היא האלבום הזה.

לאה גונדייק הסולנית מרתקת בקולה הצלול-מעושן, סמיך-אוורירי ומשתלבת בנגינה המצוחצחת של  נעם הלפר הגיטריסט ויוצר רוב השירים, שגם תורם את קולו, ירון גורן המתופף, ניר לייסט הבסיסט ואמיר בולצמן עם האקורדיון והמחשב. יש בהם פראות אלגנטית, מושרת באנגלית טבעית, ומועשרת בשני שירים בעברית, שמוכיחים עד כמה כישרונם מגוון ומעוררים סקרנות להמשיך לעקוב אחריהם.
   

הלהקות הצבאיות, "וזוהי רק ההתחלה", "אן אם סי"

14 דיסקים, 300 שירים ושעות של כיף מרוכז במארז המקיף שכולל את שירי הלהקות הצבאיות וצוותי ההווי לדורותיהם (שערכו והפיקו ליאור מזרחי ובועז הראל), חלקם מופיעים לראשונה על גבי דיסק.

"אח פגישה, אח פגישה שכזאת" עם: רותי ("לי כל גל נושא מזכרת"), רחל-רחל, אליפלט, דינה ברזילי, אלעד ירד אל הירדן, בנצי השמן, שרית הספרית, האיש מן הבקעה, ויו יו גם. השפע מסחרר, ההצטרפות כמעט בלתי נשלטת, "כי את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק".

להקת הנח"ל, להקת חיל הים, להקת פיקוד הצפון, להקת פיקוד הדרום, להקת פיקוד המרכז, להקת חיל האוויר, להקת גייסות השריון, להקת חיל התותחנים, צוות הווי הנדסה קרבי ועוד – כולם נשמעים עדיין במיטבם, כי נצרפו בכשרונם של המשובחים שבתקופתם: מלחינים, כותבים, מעבדים, נגנים וזמרים, חלקם ממשיכים לפעול ולהשפיע עד היום. שלמה ארצי, גידי גוב, יהודית רביץ וקורין אלאל נולדו שם,  ועוד רבים אחרים. והשירים עדיין מלאי חן, טוהר, זוהר, תום, שובבות וברובם יופי עמוק, ככל הנראה נצחי.

פורסם ב-ynet ב-28.3.10