שיטת הבזוקה

אנחנו בתקופת ביניים. השנה הקודמת טרם התרחקה, השנה החדשה כבר כאן. אותותיה כבר מהבהבים, אבל עטיפותיה עוד לא הוסרו כליל וקופסאותיה עדיין לא נפתחו. היא מתייצבת מולנו, כולה סטטוס של רושם ראשוני מתמשך. המקטלגים – מקטרגים או מתמוגגים – לא התייצבו. המילים עוד לא התנסחו וגם אין מה לנסח. זהו בדיוק הזמן לאלבום אינסטרומנטלי. "Songs From 1001 Nights".

זהו כבר אלבומה השלישי של "אוזו בזוקה" – להקה בהנהגתו של אורי בראונר כנרות, שהוא גם הסולן של ההרכב השמח "בום פם". כנרות כתב את השירים, הלחין, הפיק ומיקסס את האלבום, וגם שר ומנגן בו גיטרה. איתו אדם שפלן בבאס, דני עבר הדני בקלידים (גם היא יוצאת בום פם, ולאחרונה מהוללת בזכות נוכחותה באלבומו החדש של רמי פורטיס, "מדור פיות") ועירא רביב – גם הוא מלהקת האם – בתופים. האלבום (איפי, ליתר דיוק. חמישה קטעים בסך הכול המתפרסים על פני חצי שעה) יצא בלייבל הבריטי Stolen Body Records, שבסוף השבוע הזה גם משיק עבורו מהדורת ויניל מוגבלת.

אז איך עובדת שיטת הבזוקה? הלהקה מגישה "פסיכדליה מזרח תיכונית" (הגדרה מדויקת שלהם) מנוגנת היטב. זהו אלבום "אווירתי" אוריינטלי, המשלב עתיקות עם עתידנות, במקצב השוזר ים-תיכוניות בלקנית עם מערביות. הוא הוליסטי, במובן היותו נעים לאוזן, לנפש ולגוף. מרקיד, אבל גם מאפשר השתהות לצורך האזנה מהורהרת. חמשת קטעיו הם כמו צעיפים שמונחים על הגוף, רבדים-רבדים. שכבה עדינה מכונסת בתוך שכבה מחוספסת. ואת כל הטקסטורות האלה מסירים לאט, בהשתהות, ותוך כדי הסרה יוצרים מחול.

וכך, תוך כדי ההאזנה, העט מקיש על הדף כחלק מהריקוד וגם האצבעות רוקדות על המקלדת. "שירים מתוך אלף לילה ולילה" היא יצירה עשירה שמעניקה לכל אחד את מתנת ההזדמנות – להתכוונן אל הקצב הפנימי שלו, ובו זמנית גם להסתנכרן בהרמוניה עם הקולות מבחוץ. בשני הקטעים האחרונים, Turkum  ו-Nile Fever הקצב של המנגינות נעשה סוחף יותר ויותר, עד כדי תחושת קוצר נשימה. הנגינה דוחקת במאזין, שוללת ממנו מנוחה ומנוח. הצליל החשמלי העתידני הקר משתלט על הצליל החם, מנסיק את האלבום לשיאו, ומסתיים. מעורר את הרצון להתחיל את הכול מחדש, עם השיר הראשון, שיר הנושא. הוא היחידי שמושר במילים, ואם מקשיבים לו היטב, מגלים שטמונים בו הדי.אן.איי של האלבום עם הוראות ההפעלה באנגלית (ממחישה אותן למופת, בצבעוניות פסיכדלית, עטיפת האלבום שאיירו ועיצבו גל מלניק ורחלי כנרות). המאזינים האקטיביים מדורבנים לצאת למסע על גב גמל או שטיח קסמים, להיטלטל בתיווך המוזיקה בין מישורי "חולות של סוכר" לתכלת רקיע מרובדת עננים. שיטוט פלאי שמתמסר למורה הדרך – הרוח, ולבסוף – הציווי החד משמעי החותם את פרק המילים באלבום לפני שמפנה מקום למנגינות: "אתה חייב לחיות את הסיפור".

המלצה בהחלט הולמת לשנת 2018.

פורסם בגלובס ב- 19.1.2018