אם האלבום החדש של איזבו לא היה נשמע טוב, זאת היתה סנסציה. רן שם טוב, מנהיג הלהקה, כותב השירים והסולן הוא מפיק מוזיקלי נחשב, מעבד איכותי ואשף סאונד, ואת הסטנדרטים הגבוהים שמתבטאים בעבודתו עם אחרים (יהודית רביץ, דני סנדרסון ודקלה) הוא מיישם גם על עצמו. ההוכחה היא האלבום הראשון של איזבו, ""The Fun Makers, שיצא ב-2003 וזכה לשבחים מוצדקים – בארץ ובחו"ל.
 
ככה שלמרבה חוסר ההפתעה, גם "Super Light", האלבום החדש של איזבו, נשמע מצוין. 12 שירים גדושים בדיסקו יצירתי, כל צליל מונח היטב במקום, והמקום עצמו מותאם לגמרי לכל צליל. אבל האם איזבו מרחיבים את הטריטוריה של עצמם? האם הם פורצים פתחים נוספים? ומלבד לכבד את הדיסקו יותר ממה שהוא מכבד את עצמו, האם הלהקה עושה עוד משהו, מלבד לייצר ממתקים רקידים?
 
לא ממש, אבל זהו בדיוק יתרונם. הכישרון שלהם לשדרג את ההנאה הפשוטה והבסיסית וההבנה שגם בכיף יש גורמה. לצד שם טוב, שגם מנגן בגיטרה, שרים ומנגנים שירי הדר בקלידים, יונתן לוי בבס וניר מנצור בתופים. ארבעתם מביאים אל האלבום את המזרח התיכון והמזרח הרחוק, אווירה ערבית ועברית למרות המילים שבאנגלית, שהן מטופשות במתכוון ("Im the disco king    and my hips can sing", זו דוגמא אקראית, אך אופיינית), וכך גם הנושאים של השירים, למשל מתקפת ציידי השווארמה ("Shuarma Hunters") והשיר "בום בום בום". ממש שומעים בקולם את השעשוע, במיוחד כשהם פוצחים במקהלת הברות רעשנית ומתיילדת בחן בשירים כמו "Confusion" ו"Top Of The Line". 
 
הנגינה האפקטיבית של חברי איזבו מתמרנת את הקצב וגורמת לשירים לדלג ולקפץ בלי להתנשף, עם המילים ובלעדיהן, למשל בשיר ""Only Only, בעל הפתיחה האינסטרומנטלית הים תיכונית היפהפיה.
 
ויש גם פסיכדליות שמנצנצת בצלילים וגולשת לצד הוויזואלי, כלומר לעטיפה ולחוברת עתירת הפרחים, הפרפרים והלבבות המצוירים בצבעוניות שמקבילה לשירים ויוצרת לעיתים תחושת חלום. כך גם בשיר "Are We Good" עם המנגינה המרגשת ששירי הדר שרה במתיקות עצובה ומלאת הבעה.     
      
"Super Light" הוא בהחלט אלבום ייצרי, אבל לא חייתי. הוא מחושב מדי, רוח השטות שלהם רצינית בהחצנתה, הקלילות גדושה והזיעה מבושמת. לעיתים נדמה שהדאחקה מתמשכת כמו קינוח שוקולד עשיר מדי, שמתיקותו עלולה להכביד בהצטברותה, במיוחד לאחר כמה וכמה האזנות רציפות. מצד שני, אם כבר השתטות, אז עדיף בסטייל, ובכך איזבו מצטיינים, כמו בחוש הטעם שלהם, שמעדיף את הישן.          
 
ולמרות צבעי הצליל העתיקים, איזבו נשמעים מעודכנים בגלל שמכונת הזמן שלהם שנוסעת לאחור נעצרת בתקופה שמעולם לא היתה. הדיסקו, גם בשיא פריחתו, לא נראה כה נוצץ כמו בתלבושות של איזבו.
 
איזבו, "Super Light", "לייבלה"     
 
פורסם ב-ynet ב-22.7.08