אלישע בנאי מציג: סיום גיל התזזיתיות ותחילת גיל ההתייצבות

"סמטת לאן" הוא כבר האלבום השלישי של להקת אלישע בנאי וארבעים השודדים, החוגגת כמעט 10 שנות התמדה מוזיקלית, אנרגטית וצעירה. כדאי להתעכב רגע על המושג "מוזיקה צעירה". האם בכלל יש דבר כזה? והאם הכוונה למוזיקה עצמה? למי שחי אותה? למי שנזקק לה? ומה מגדיר בכלל צעירות, האם בהכרח שנת לידה או שהיא לא יותר מאשר מצב צבירה מנטלי?

את הצעירות הספציפית של אלישע בנאי ולהקתו – כפי שהיא עולה מהאלבום הנוכחי – ניתן למפות ולדייק. מדובר בעצם בתקופה שהיא סיום גיל התזזיתיות ותחילת גיל ההתייצבות – וכל זה, עדיין, עם אנרגיות נעריות בהחלט. "סמטת לאן" – שם האלבום – מבטאת פרדוקס. רחוב (בתל אביב הוא מתגלם בשתי סמטאות, לאן א' ולאן ב'), כלומר ציון דרך – התוהה לגבי מיקומו וההמשך ממנו, ממש כמו עלילת הספר בשם הזה מאת מרדכי זאב פיארברגר (שעל שמו הרחוב המחבר בין הסמטאות) שעוסק בלבטים של צעיר. "רוצה להרגיש שוב כמו ילד, לבד על הכביש, בשום מקום, בלי אף אחד", שר אלישע בנאי, שספג מאביו יובל את הכריזמה הרוקיסטית ומאמו אורלי זילברשץ את הכריזמה התיאטרלית. המיזוג בין שתיהן יוצר סערה עזה לצד איזון סימפתי וקומוניקטיבי, ששיאו הוא "גיבורה" – הדואט הלהיטי עם גידי גוב.

בהתאם לשם היצירה, הפרדוקסים נוכחים בה במלוא עקצוציהם. בנאי נשמע מהסס, ובו זמנית בטוח בעצמו. זועק נואש בשיר "קסם לבן", ועם זאת לא מתנצל על הדרך שבחר, בשיר "זמן לתיקונים" ההימנוני. בשפה כנה עם מילים פשוטות ודיבוריות (עמיר לב ערך את הטקסטים, בחירה הולמת ששימרה את חוסר ההצטעצעות) ומוזיקה שהעצב מכהה את שוליה – בנאי יוצר שירים יפים אחד-אחד ביחד עם שותפיו ללהקה: עומר ג'ו נווה – שהפיק מוזיקלית ומנגן בגיטרות, סינטיסייזרים ומקלדות, יהלי קורן בבס ונועם גריידי בתופים ובכלי הקשה.

"תיק תק שוב זמן לתיקונים", שר בנאי בשיר "להתראות עולם ישן", והתיקונים הולמים בשירים – בשמותיהם ("זמן לתיקונים") ובמילותיהם ("חברות זה דבר שצריך לתקן"). השברים מתאחים במרץ ובהבנה שמינימליסטיות היא חלק מהתיקון, כמו שמתברר בשיר הסיום "כמה חלומות" – "חשבתי שהרבה זה טוב. עכשיו אני רוצה פחות".

מהתשוקה לשיר, שום התבגרות לא תפחית ושום תיקון לא גורע ממנה, למרבה ההקלה. "השפתיים רק רוצות לשיר", שר בנאי, כי השירה – כך מתברר מהאלבום – היא לא רק מהות, יעוד והזדקקות. היא בעיקר סמטת מעבר בין הלב הנותן את עצמו ללבבות המקבלים אותו, רצוי בחיבוק. גם אם שם הסמטה הוא "לאן" – סימן שאלה, היא מסמנת "לכאן" – סימן קריאה, כי כמו שמסכם השיר הפותח "לב רעב": "תאהבו אותי. בגלל זה אני שר".

פורסם בגלובס ב- 06.06.2019