כשאלי לולאי עזב את להקת "רוקפור", אחרי שגיבש בה את זהותו המוזיקלית מסוף שנות השמונים ועד תחילת שנות האלפיים, הורגשה תנועה מסוימת של הרמת גבות. קודם כל, ריצד ספק באשר לגורל הלהקה, שלולאי תפקד בתור "הקול" שלה, ושהיתה אז בעיצומו של סיבוב הופעות בארצות הברית (שם התקיימה בשנים האחרונות). התהייה הזו אפילו לא הספיקה להתפתח, משום שהלהקה, ללא הפסקת התארגנות או התאוששות, המשיכה במסעה כרגיל, כאשר ברוך בן יצחק עובר לחזית, ואף הנפיקה כעבור כמה חודשים אלבום סביר.
העיניים עברו לאלי לולאי, אבל בטרם התמקדו בו, מיהר להיעלם באולפני ההקלטות, מבטיח לצאת משם עם אלבום סולו ראשון. וכעת הוא מקיים, עם "סובב" – אלבום שבו חזר לשיר בעברית אחרי שנים שבהן שר באנגלית.

אחרי המהלך הנ"ל, שמטעין ציפיות ומפתח סקרנות, מאוד מפתה לצאת בכותרת ברורה וחד משמעית באשר לאלבום הזה, למשל: "מצוין" (היה שווה לו לעזוב את רוקפור. חבל שלא עשה זאת קודם לכן), או לחילופין: "איום ונורא" (בשביל זה עזב את רוקפור? זה מה שכה בער לו להשמיע?). העניין הוא ש"סובב" מסתובב בין ההגדרות האלה ולא נעצר על אף אחת מהן. כל כף מאזניים מכילה, פחות או יותר, מספר שווה של שירים טובים מצד אחד וחלשים מצד שני, מדי פעם צונחת אחת מהן מכובד משקלה, אבל בסופו של דבר הן מתאזנות, עם יתרון קל לצד החיובי. השחור והלבן מתערבבים לאפור, לא במובן המשעמם, אלא הנייטרלי.

ניכר שלולאי ניסה לבדל את עצמו מלהקתו לשעבר, ואכן ברור לאוזן שזה לא אלבום רוקפורי (מלבד "כמו גשם", שנשמע קצת כמו רוקפור מתקופתה העברית). כבר בשיר הנושא הפותח מתגלה שירתו כשונה. מחוספסת יותר, רצוצה ובהמשך היא נשמעת לעיתים מתכתית. העיבודים (של רונן הלל, שגם הפיק עם לולאי) כוללים תבליני תכנותים שנוספו לגיטרות, לבס, לתופים ולפסנתר, והם מנכרים את הצליל, אך לא תמיד מוסיפים טעם ועניין. כמו שפשוף בג'ינס, שמנסה ליצור אותנטיות באמצעים מלאכותיים, כך ה"חלודה" שלולאי מכניס לשיריו נשמעת לעיתים מעוצבת ולא תמיד מרגשת. אבל לעומת זאת ישנם שירים שבהם הוא שר באופן זועק ומזדהה, למשל "שמואל" המרגש והמקורי במילים ("איך מרוב אהבה הצלחנו להשאיר אותך פצועה? תסבירי לעץ, לבן שגידלת, שבגללו בסוף ניפול כולם אחד אחד").

המנגינות של לולאי יפות (בעיקר בשירים "נהר", "מאוד"), והמילים (שלו ושל אורנה כץ) מתעדות תהליך אישי של חיפוש עם רצון להתחדש ולהשתנות, אבל לאו דווקא להתנער מהעבר. וכך, בשיר "אל עולם מושלם", שנשמע אוטוביוגרפי, ישנו רובד לא לגמרי גלוי, שבו לולאי מצטט, מתחת לשירה שבחזית, את צירוף המילים הרוקפורי הישן "בדרך אל ההיגיון".

"סובב" מתקבל כמו אלבום מעבר שמסכם תקופה ועובר לאחרת, אבל עדיין לא מתמקם בה. הקול של לולאי נשמע שונה כמעט בכל שיר, כאילו הוא מציג קטלוג של אפשרויות. מעניין האם הוא ישתקע בצבע מסוים, האם יבחר להתמקד בגוונים הרועשים או השקטים והאם יאחה את הסדקים (שמתוארים בשיר "סדוק") או יעדיף להעמיק אותם.
 

פורסם ב-ynet ב-9.12.07