כשהמזגנים קורסים, ואפילו נקבוביות האוזניים טובעות באוקיינוס זיעה, בואו נשמע קצת גבריאל בלחסן, אולי ככה נתקרר. הנה: "העולם שלנו בוער. גחלים לוחשות לחישות". כשאפילו הריסים מתאבדים בנשירה, הרופא רושם אסקפיזם, ומחכים שהכל יהיה מאחורינו, מה דעתכם על: "ההתחלה היא ריק, הסוף חלול, והכל לא התחיל אף פעם ולא יסתיים לעולם"?

המילים המרגיעות האלה לקוחות מהשיר "העוקד, הנעקד והמזבח", שיוצא השבוע כסינגל ראשון מהדיסק המתקרב "בשדות" ("התו השמיני").

בלחסן, מלהקת אלג'יר ז"ל, טוען ש"אם בכלל ישמיעו את השיר הזה ברדיו, יגלו שהסוף שלו דווקא אופטימי: 'בעיניים שלה אין שום רוע. הן צלולות, והן אוהבות אותי, וזה כבר נס'". אבל אז מוסיף בלחסן: "בעצם, הוא היה אופטימי. בסוף התברר שהעיניים שלה לא צלולות ולא אוהבות אותי".

תגיד, זאת לא חוצפה לתקוף בחום הזה עם עקדה וקורבנות?

"השיר הזה אפילו לא מדגדג בכובד שלו את מה שבאמת קורה. מדברים בדרך אגב על ילדה שנאנסה ונרצחה, ושנייה אחר כך בראד פיט יולד תינוק בזימבאבווה. הוא בעצמו יודע שזה מגוחך".

האומנם?

"אם הוא לא יודע, זה עצוב מאוד. סתם בנאדם עם מעט כישרון, שנולד יפה, וזהו. לדעתי, אפילו הוא נדהם מהסיפור שסביבו".

אם כבר מדברים על תדהמה, אז אנשים שמכירים את בלחסן בזכות שיריו הקודרים, שמתעדים גם אשפוזים באברבנאל, נדהמים לגלות בהופעות שלאיש חוש הומור משגשג.

מתאכזבים לגלות שאתה לא בהכרח האומן המיוסר?

"המצוקה היא רק פן אחד באישיות שלי, ואני שמח לראות שאנשים מאוכזבים. הם הרי רוצים לראות אותי מתאבד על הבמה, ואני לא מספק את הסחורה".

את הופעתו האחרונה פתח בלחסן בשיר הנושא של הסדרה המיתולוגית "פינוקיו", כשאת השורה התחתונה שינה ל"גבריאל שמי".

מזדהה עם פינוקיו?

"לחלוטין".

גם אתה רוצה להיות ילד אמיתי כמו כל הילדים?

"בטח. לפעמים יש לי רצון לראות בטלוויזיה את רוני סופרסטאר ולהרגיש נפלא עם זה. אני גם נהנה לדבר על גלגלים של אופנוע, מכוניות ופגושים, אבל בסך הכל זה לא באמת מעניין אותי. כשהייתי בן 16, כל הזמן החבר'ה שלי דיברו על טרקטורונים. יום אחד השתכרתי וצעקתי להם: די!!! תדברו על דובדבנים"!

בוא נדבר על החיים שלך בימים אלה.

"אני עושה חזרות ומופיע עם להקתי המצוינת: רון בונקר בגיטרות, אוהד בולוטין בתופים ואריאל שרבקובסקי בבס. חוץ מזה, כותב את התקליט הבא, וגם רואה טלוויזיה. ואת יכולה לכתוב שיש לי שלשול כרוני שלא מפסיק בחודשים האחרונים (צוחק)".

אתה לא מטפל בזה?

"שלחו אותי לעשות אולטרסאונד, אבל לא הלכתי. מה, אני בהריון? אבל הכנסתי אותו לשיר חדש שלי. קמתי ביום חיובי במיוחד וכתבתי על כמה טוב להרגיש טוב. אבל כנראה שזה לא יכול להיות סתם יפה, אז הייתי צריך להכניס גם משהו מגעיל לתוך השיר".

חייב להפתיע, אה?

"כן, גם כשאני מתחיל עם בחורות. אני מרשים אותן, זורק משפטים, ובבת אחת שופך הכל. מאוד אוהב את גורם ההפתעה. נהנה לחשוף את עצמי לחלוטין ולדעת שזה מביך אנשים".

באחרונה מלאו לו שלושים. "אמרתי לעצמי: אין לי רישיון, אוטו ובית שאפשר להתגאות בו. יש לי מוזיקה שמדברת על שואה (צוחק). אז איך אמצא כלה בתוך כל הסלט הזה"?

אתה מחפש?

"בדרך כלל בחיים שלי אני מוצא, לא מחפש. ולפני שאני מתאהב, אני מכין את הקרקע להתאהבות. כמו אישה שמחליטה שזה הזמן להיכנס להריון. תחושה שעכשיו אני רוצה את זה".

ועכשיו אתה רוצה את זה?

"נראה לי שאני עדיין מכין את הקרקע".

אהבה היא באמת נס?

"כן".

אז אתה מאמין בניסים?

"זה הנס היחיד שאני מאמין בו".

פורסם ב-2006 במדור "שיחת ועידה" במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות