הקירות בכל בית כמעט קרסו מכובד ה"לא". גם בחוץ, על השמיים – יריעות כחולות של לא. תוך כדי נסיעה כל הנופים צועקים: לא לא לא. ולמרות ההכנה היסודית לא החזקתי מעמד כשלא שמעתי את הכן.

"Ah, distinctly I remember it was in the bleak December", כך שרטט אדגר אלן פו את הזמן שבו מתרחשת צמרמורת "העורב".

והנה גרסה למיטיבי לכת, כלומר כאלה ששמחים להתעכב על כל מילה ומוכנים להקדיש לשם כך כמעט 10 דקות. הבונוס: הדקלום הופך לשיר עם לחן וביצוע שהולמים אותו.

במעיל הגשם הכחול המפורסם של לאונרד כהן, מדובר ב: Its four in the morning, the end of december

ויהודה פוליקר שר את עצמו ואת יעקב גלעד ב"חלון לים התיכון": "שנת חמישים, סוף דצמבר".

"דצמבר המר זעקו כותרות בעיתון", צדק שלום חנוך ב"מחכים למשיח".

"בדצמבר תל אביבי מפלח וקר", מיקם דני רובס את "רכבות 68-80-88",שירו האהוב עלי ביותר. (ובהמשך "בדצמבר תל אביבי, קולנוע מיושן").

ולסיום, מעט אופטימיות מזככת: "דצמבר" של נתן אלתרמן, שכה מחמיא לתל אביב, עם הלחן העדין של משה וילנסקי ושירתן הצחה של מזי כהן ודפנה ארמוני.