שלושה בשירה אחת

החלונות הגבוהים

שלישיית "החלונות הגבוהים" – שמוליק קראוס, ג'וזי כץ ואריק איינשטיין – הוציאו את אלבומם היחיד ב-1967 ותפסו את מקומם ההיסטורי בקלאסיקה הישראלית כחלוצי הפופ-רוק העברי. הלחנים המופתיים של קראוס עם ההגשה המוקפדת והחיננית יצרו יופי מזוכך וקסם שהצליח ללכוד את רוח תקופתם בתוך כמוסת קולם.

האלבום משלב שירי משוררים כמו "זמר נוגה" של רחל המשוררת ושיר הילדים "בובה זהבה" של מרים ילן-שטקליס עם שיר המחאה של חנוך לוין "חייל שוקולד" ולצדם שירים חמודים ("הורוסקופ"), שירי פרחחות תל-אביביים ("אז מה") ושירי אהבה יפהפיים ("ילדה קטנה"). חינם השובבי עדיין נשמע צעיר (למרות הסלנג שהתיישן ב"הנביא יחזקאל הוא בומבה של נביא").

עד היום משמש האלבום בית ספר למוזיקה ומקור השפעה והשראה למוזיקאים, בזכות הרף הגבוה של האיכות בעיבודים (קראוס בעיבוד הקולי וזיגי סקרנביק בעיבוד התזמורתי), בנגינה המצוינת של מיטב נגני התקופה ובהרמוניה הנפלאה של הקולות. כיף ללכת לכל אורכו של ה"לה-לה-לה" היפהפה של גוז'י כץ בשיר "אינך יכולה", ולהגיע איתו לממלכה חלומית, מנותקת מחוקי ההתיישנות.

תערובת אסקוט

1991. תור הזהב של הרוק הישראלי. "תערובת אסקוט" – ירמי קפלן, אסף אמדורסקי וג'נגו – הוציאו את אלבומם היחיד ששמו כשמם, ונעים לחזור אליו דווקא בתקופה זו, כשבלהיטם "החדר האינטימי שלי" מתגלה משמעות חדשה, אקטואלית-רלוונטית.

רעננותם הטרייה לא דהתה, וכך גם הרוק שלהם שכתוב, מולחן ומעובד היטב ומושר מצוין. לא כל השירים זכורים, וגם בזמן אמת רובם לא היו להיטים. ודווקא בגלל זה, כיף להיזכר בהם, או אפילו להתוודע לחלקם בפעם הראשונה. מה תגידו על שיר כמו "אני לא מוכנה לצאת מכאן"? ולא, הכוונה אינה להסגר אלא דווקא לעוברית שמסרבת להיוולד.

כן, יש ברוק הזה גם חיוך, גם בזכות השיר "ואולי תבוא איזו נחמה". אפילו שההמשך שלו הוא: "ואולי לא".

הבנות נחמה

ואם כבר נחמה, אז ברור ש"הבנות נחמה" – קרולינה, דנה עדיני ויעל דקלבאום. "נשיות מהולה בשמחה וטבעיות", הן שרות על עצמן, ואכן אלבומן הנושא את שמן שיצא ב-2007 הוא מסיבת צלילים נשיים בקצב רגאיי, פאנק וסול, בעברית ובאנגלית – לפעמים שתי השפות בשיר אחד כמו בלהיט "So Far" .
הטקסטים שלהן פשוטים, אבל לצד העליזות, האופטימיות וההומור פועמים גם נואשות, עצב וכמיהות. העיבודים שחיברו לשירים ביחד עם יונתן לוי ("איזבו") שהפיק אותן מוזיקלית, הם עדינים ומעניקים את תשומת הלב לקולן, שהוא כלי הנגינה העיקרי באלבום הזה.

האהבה של הבנות נחמה שופעת ומשפיעה, והן בהחלט מקיימות את ההבטחה הגלומה בשמן עד היום.

התפרסם בגלובס ב-17.4.2020