לאיש שהפציר "אל תסכמו אותי בוויקיפדיה" דווקא יש ערך בוויקיפדיה. "החיים שלנו תותים" הוא לא רק המקפצה הלהיטית של חנן בן ארי מאלמוניות מוחלטת אל לב המיינסטרים, אלא ניסוח מנצח למצב הצבירה של הישראליות, שנכתב ומושר באופטימיות עוקצנית. שנתיים בלבד אחרי אלבום הבכורה שלו, "איזון", ובו "תותים" הנ"ל ושירים נוספים שבהם הפגין אינטליגנציה יצירתית גבוהה ומרעננת, בן ארי חונך את אלבומו השני, "לא לבד" – ובו, לצד השיר "ויקיפדיה" (גם הוא להיט מהרגע הראשון, עם קרן פלס כשותפה לכתיבה) שירים בתשלובת הכבר-מוכרת של קלילות לצד עומק.

בעוד שבהתחלה, באלבומו הראשון, בן ארי ביסס את עצמו בחוכמה כיוצר שמדבר אל כולם, ובמובן מסוים טשטש מעט את זהותו הדתית על מנת להבליט את הזהות הישראלית-כללית-מיינסטרימית, הרי שכעת הוא עובר שלב, וגם מרשה לעצמו יותר. באלבום הנוכחי הוא כבר יותר ספציפי ופחות כללי, כלומר יוצר דתי במופגן, אבל כזה שגם חווה לפעמים משברי אמונה, כמו בשיר "מה אתה רוצה ממני" – דיאלוג עתיר כנות עם אלוהים – שבו הוא שר בנועזות מסוימת "כל התפילות מילים ריקות".

ועדיין, רוב השירים באלבום הם שירי זוגיות ואהבה, כמו "פרדס חנה" החמוד – שיר שקט, שכולו דרך יצירתית של בן ארי לשכנע את אשתו לעבור להתגורר בפרדס חנה. אגב, לפי ויקיפדיה (האנציקלופדיה, לא השיר) – הצליח לו. הוא שר אותם בכריזמה השירית והקולית שלו, כולל  הסימפטיות העקרונית, שכבר הפכה לסימן היכר, וגם משכפל את עצמו לכדי דואט – השיר "על משכבי" – עם משה פרץ (שכתב והלחין אותו ביחד עם אבי אוחיון). שיר נוסף על זוגיות (כאמור, מתוך רבים באלבום) הוא "בשורות טובות" המצחיק והקצבי, אם כי שם בן ארי מוותר לעצמו בכתיבה (ויש לו סטנדרטים גבוהים) כשחורז שם בבנאליות את "אמש" עם "שמש" (המקבילה הפואטית השחוקה לחריזת "שלכת" עם "ללכת").

יש ביצירה של בן ארי העדפה ברורה של האנושיות על פני הפוליטיקה. "כי הימין והשמאל מזמן מתו. הביטי, סביב יש רק אנשים", הוא שר בשיר הנ"ל, וממחיש את האמפתיה שלו לזולת ב"הלב יגיע בקרוב" – שיר עצוב-מתוק ומרקיד על רווקה מתבגרת וכמיהתה לחתונה. גם ההומור נוכח באלבום, אם כי באופן מועט מדי – "כל האתיופים רצים, ואלו שלא – שרים עם רייכל" ("ויקיפדיה").

"תשמור אותי אמיתי" – מבקש בן ארי בשיר "מה אתה רוצה ממני", ונותר רק לענות לו "אמן", וגם לגלות את רגע ההיסדקות בקולו, ולתהות אם זוהי מניירה. אבל גם אם כן, זהו המקום להיזכר בציטוט מתוך אלבומו הראשון – "אבל אני פסנתרן מורכב, המלחין את שגיאותיו". והוא מלחין טוב, והשגיאות שלו חינניות, ונעים להתמסר לו ולהסתקרן איך יישמע אלבומו הבא.

פורסם בגלובס ב-15.6.18