"כל השבוע הייתי עסוק רק בדבר אחד", גילה יגאל בשן. "לא חשבתי איזה שירים אני אשיר לכם הערב. הטריד אותי רק דבר אחד: מה אני אלבש בהופעה. קיבלתי כל מיני עצות מיועצים, אבל בסוף הלכתי על ג'ינס, כי אנשים מבוגרים נראים צעירים בג'ינס".

כן, ג'ינס עושה לו טוב, לבשן, וגם כנות, התרגשות והומור עצמי. אמש (רביעי) במועדון "רדינג 3" בנמל תל אביב, קטעי הקישור שלו בין השירים היו מוצלחים לא פחות מאשר השירים עצמם. המופע התקיים לכבוד אלבומו "פגישה לאין קץ", שאומנם הוא חדש, אבל שיריו ישנים – גרסאות כיסוי לקלאסיקות ישראליות אהובות. את כולם (מלבד שיר אחד) הוא ביצע אתמול על הבמה, בנימה דומה לזו שבאלבום – עם עיבודים שמעדיפים את הנינוחות השלווה והאיטיות הכמעט מנומנמת. לקהל זה לא הפריע. השילוב בין שירים כמו "הימים הארוכים העצובים", "זמר אהבה לים" ו"תלבשי לבן" לבין קולו החם ואישיותו הסימפתית של בשן שימח את הנוכחים.

אחרי "פרח הלילך", שהלחינה נורית הירש, בשן סיפר שהשמיע לה את הגרסה הזו וציפה להתלהבותה. היא, לעומת זאת, מצאה אירוטיות באיטיות המהורהרת שבעיבוד, טענה שזה נשמע כמו סרט כחול ותהתה אם הוא הקליט גם את "כחולה כחלום", אף הוא שיר שהלחינה. "אם כחול, אז עד הסוף", הוא חתם את הסיפור, וביצע את השיר.

השירים המוצלחים באמת בהופעה לא היו מהאלבום, אלא להיטי הפופ הגדולים של בשן, שעדיין נשמעים טריים ורלוונטיים. "הרבה אנשים עוצרים אותי ברחוב ומספרים לי שקראו לבת שלהם סיוון בזכותי", הוא סיפר – נחשו לפני איזה שיר. "בשנים האחרונות זה השתנה. פונות אלי נשים שרוצות שאקליט וידיאו לבת שלהם סיוון, שכבר מתחתנת. אז לכל אלה שקראו להן סיוון, יש לכן מזל שלא קראו לכן ברטה". כן, גם "קפה אצל ברטה" הגיע בשלב מסוים, וכמו "סיוון" הושר ונוגן בעליצות סוחפת, שריגשה הרבה יותר מהמלנכוליה שבשירים השקטים. המתופף אביב בונן העלה הילוך ואיתו שאר הלהקה: הגיטריסט גדי בן אלישע, הפסנתרן אלעד אדר, הבסיסט צור בן זאב והגיטריסט דורון מזרחי, שגם הפיק את המופע ואת האלבום. בשן נטען מהם במרץ ובעיקר מהאנרגיות שבשירים עצמם: "מתוק מתוק הוא טעם החיים", הוא שר, "אם רק יודעים כיצד לטעום, אם רק יודעים", והוא ידע. פתאום הוא שאג "מתוק" כמו רוקיסט מעודכן, וזה הלם אותו ועורר רצון לשמוע אותו מחדש את ימיו הגדולים ככוכב ענק, לא בהתרפקות לאחור אלא בייסוד להיטים חדשים. כן, אין ספק שבשן נוסטלגי, או כמו שעוזי חיטמן אמר עליו: "אתה יודע מה הבעיה איתך? אתה יותר מדי סנטימנטלי". זה היה כשהם כתבו ביחד, במונית בדרך לחיפה, את "אל תגעו באהבה" ("אל תקחו לי את השמש, את הבוקר שנולד"), שבוצע גם הוא בהופעה. לזכרו של חיטמן, חברו הטוב, הוא שר אתמול את "עכשיו התור לאהבה".

והיו גם שירים מאזור ים המלח, שאותם הגדיר בשן כ"שירי בלוז מדבריים שמוכיחים שמהמקום הכי נמוך בעולם אפשר רק לעלות" – "בית הערבה" ו"עין גדי", וגם אירוח של הזמרת שירלי צפרי, ששרה איתו, כמו באלבום, את "דבר אלי בפרחים". אחר כך היא המשיכה לבד וביצעה בסערה את השיר שלה "בשבילי (זה לגעת"). ברקע, לאורך ההופעה, ריצדה על ארבעה מסכים יצירת וידיאו ארט, ובה נראו בין השאר קטעים מעברו של בשן.

אחרי להיטים נוספים כמו "מכת שמש" ("קיץ קיץ בין קרניים, שתו עוד מים") ו"בואי נעשה לנו חג", הגיע "שיר סיום" ("לי לא אכפת, לי דווקא די נעים"), אבל היה ברור שההופעה לא תסתיים כל עוד הציפור הקטנה לא התעופפה באולם. לבסוף בשן אכן שר את "יש לי ציפור קטנה בלב", המוצלח בשיריו,  שכתב עם יוסי בנאי. הוא השתעשע עם השיר, הדגיש בהנאה את האות ע', רֶמֶז למוצאו התימני, והיא? – עשתה אותו שלֵו, "אולי היא טעם החיים".

יגאל בשן, הופעה ב"רדינג 3". פורסם ב-ynet