לא בטוח ש"מוזיקה למזמוזים" – אלבום הסולו הראשון של ישי קיצ'לס ("הפוריטנים הצעירים", "יאפים עם ג'יפים") הוא אכן הפסקול ההולם להתמזמז איתו. המוזיקה אומנם נעימה, אם כי מורכבת (וקשה להאמין שאפשרי להעריך את איכויותיה במצבים כאלה). אבל מי שאוזנו רגישה למילים, יכול לקלוט פתאום תוך כדי מעשה שברי משפטים כמו: "יש כאן ריח של מוות של בשר שנרקב" (מתוך "איך אמרת שקוראים לך?") – לא בדיוק תיאור מעורר תשוקה.

זאת בדיוק המהות של האלבום "מוזיקה למזמוזים" – שכולו שעשוע ותעתוע, ספֵק קבוע בעולם רעוע. בתוך ממתקי צלילים, אווירה אירוטית מפורשת ומשחקי מילים מצחיקים כמו "סימן פיסוק" ו"אחות חרמנייה" (בשיר "אהבה אחרי שקיעה") ו"האוויר לא נשים והנשים לא יפות" ("פום פריץ"), שוכן עולם תחתון (תרתי משמע) שחושף מציאות קורסת, שסימניה הם, למשל: "חורבות המערב" ("אהבה אחרי שקיעה") ו"עכברים מכרסמים את עמודיו של המקדש" ("הנה בא הכאב").

דניאל קיצ'לס (אחיו של ישי וחלק מהצמד המוערך "יאפים עם ג'יפים") ואורן להב הפיקו אלבום פופ-רוק (ולהיפך) עם שירים יפים, רובם מצוינים, בזכות לחניו של ישי קיצ'לס והעיבודים הנהדרים, שכוללים שירה מקהלתית מענגת ונגינה טובה (אור זובלסקי בתופים, ישי בפסנתר ודניאל בגיטרות, כינור, מנדולינה וקולות). התוצאה היא אלבום עשיר מוזיקלית, אך בעדינות מחושבת (באופן שמזכיר את "יאפים עם ג'יפים"). בתוך העושר הזה מונצחים כאב ואובדן ("חנוט את האבל", נאמר כבר בשיר הראשון) ומורכבות ואמביוולנטיות פרדוקסלית, שמומחשת למשל במשפט "בין השקרים לך נשבעתי אמונים" ("מאבן לאבן"). עם זאת, במקביל, האלבום גם משעשע בטרוניות כמו "הלכת עם מטרוסקסואל" ("זו לא תנוחה נוחה בכלל").

"מוזיקה למזמוזים" הוא אלבום גברי מאוד באופן שמשתקפת בו – גם אם בצורה מוקצנת ופארודית – מערכת יחסים הרסנית ("צפויים אסונות ובגידות הרבה", מוכרז כבר בשיר הפותח "מאבן לאבן"), שבה הגבר שולט באופן טוטליטרי ("עריץ סבלן יקטוף מיטב הפרי") ושוביניסטי – "נשים נשים כמו שק של נחשים", נאמר בשיר הנושא. גם כאשר מוצגת בו בהמשך נקודת המבט הנשית, היא נלעגת וקריקטוריסטית – "למה אתה לא יכול פשוט להבין אותי? למה זה כל כך קשה לך?".

כמו הלחנים, גם המילים הם של קיצ'לס, מלבד השיר "גלולת מרץ (כדי להיכנס לקצב הנכון)" שכתב דוד אבידן וכשמו כן הוא – מהיר וקצבי. פה ושם ההתחכמות הטקסטואלית לוקה ב"מגניבות יתר" ("מתמחה בקבלה, לא מפסיקה לקבל" או "כולה שני סיבובים וכבר אני מסובב" – שניהם בשיר "איך אמרת שקוראים לך"), אבל בסופו של דבר, המוזיקה המשתלטת לטובה מעמעמת את החולשות הזמניות האלה ובסך הכל, זהו אלבום שמלווה אותו חיוך תמידי – גם אם עצוב, קורץ או ציני.

בלעג המחאתי הזה והכביכול השתטותי, בלהטוטי המילים ובעושר-עומק המוזיקלי, "מוזיקה למזמוזים" מזכיר, מלבד את להקות האם, גם חלק מהשירים של צמד "הבילויים" ושל בני בשן, וזה לשבחו.

מדובר באלבום קצרצר (עשרה שירים, כולל רצועה נסתרת, שנפרסים על פני פחות מחצי שעה) ותמציתי, שייחודו המשמעותי הוא רעננותו ותאוותנותו – "נגוס בעסיס", ממחיש קיצ'לס בשיר הפותח "מאבן לאבן". ובתוך המוזיקה למזמוזים ניכרת גם אהבה, לא קיטשית (אם כי בשיר הנושא קיצ'לס אינו שולל את האופצייה הזו – "קצת קיטש מעולם לא הרג אף אחד", הוא מצהיר). מדובר באהבה מהסוג המתואר בשיר "נינג'ה אמריקאי בפריז" – "אוהב אותך כמו פצע שאף פעם לא מגליד".

פורסם ב-ynet ב-18.07.10