הזיהוי מתרחש כבר בצליל הראשון – ריטה, אבל המתינות מפתיעה. האוזן נפתחת אליה, מתרחבת בחוסר אמון כדי למצוא את הפאתוס שבוודאי מסתתר בצליל הבא. אבל אין שום פאתוס.
    
יש מילים, של יוסי בנאי, ולחן של ענבל סמדר. לשיר קוראים "אני גרה מול הים" (במקור "אני גר מול הים"), והוא נכנס אל הרדיו בחודש שעבר, במלאת שנה למותו של בנאי, אך לא מושמע מספיק. וזה תמוה, בהתחשב בעובדה שמדובר בסינגל ראשון מהאלבום החדש והמסקרן של ריטה, ראשון מאז שעזבה את "הליקון". והוא גם שונה, יוצא דופן מכל מה שריטה הרגילה אותנו אליו בשנים האחרונות.
 
לפני כל הנימוקים וההסברים, מדובר פשוט בשיר יפה. מילים יוסי-בנאיות מספרות באהבה דוויה על מציאות החיים הישראלית, זו שבה "נושאים את הסבל בתוך סל השמחות". והמילים מולבשות במנגינה רבת חסד של יוצרת צעירה, ענבל סמדר. ואת השילוב הזה לוקחת ריטה תחת חסותה-קולה ומגישה בעדינות שהולמת את מילות השיר. "וגבוהים השמיים והים הוא עמוק", כתב בנאי, והגבהות העמוקה הזו מתכנסת בנוחות אל תוך חלל קטן. עברי לידר, המפיק המוזיקלי של האלבום, היטיב ליצור לריטה עיבוד מינימליסטי עם גיטרות אקוסטיות, קלידים וקולות ליווי נשיים צנועים.
  
שום וירטואוזיות לא נחשפת כאן הפעם. לשם מה? סגולותיה הווקאליות של ריטה ונוכחותה העוצמתית ידועות, מגובות ונתמכות במעל עשרים שנות תצוגת תכלית. הפעם היא נחשפת בתבונה מרעננת, זו שגילתה את סוד הכוח – ההבנה כי עצם קיומו מספיק ולכן אין צורך להחצינו.  
 
וכך היא נמנעת מלהיכנס למהמורות שטמונות במשפט "יש ימים שצורח הכאב בחזה". זמרות עתירות דרמה, הסוגדות למופרזות, כולל היא עצמה בנסיבות מתועדות, היו מתקשות לעמוד בפיתוי לצרוח את ה"צורח", לכאוב בהתרסה את "הכאב" ולסחוט את הריאות שמתחת ל"חזה" עד קצותיהן. ייתכן שגם ריטה עצמה, ללא הריסון שבעיבוד, היתה מתפתה לכך. אבל האיפוק שבו היא שרה הפעם אפקטיבי, והוא יוצר צינור נקי שמאפשר לצמרמורות להרטיט.    
 
רק שתי דקות וחצי מתרחש השיר הזה. אין צורך ביותר. כל המוסיף מְפַגֵעַ. תמצית מדויקת, כואבת ונעימה, באופן הרמוני על אף הסתירה, מותאם למילים של בנאי: "יש ליופי פה טעם של עקבות מלחמה. פה גדלים עשבי זעם בין פרחי נחמה".
 
ריטה נשמעת כאן שקופה מרוב זכות ודרך השקיפות הזאת עובר אור שמאיר את דמותה יותר מאשר הזרקורים המסנוורים שהשליכה אלינו בשנים האחרונות. הלוואי וככה, באופן שכולו נטו שקט, היא נשמעת בכל אלבומה החדש. זאת התפנית שריטה כה זקוקה לה כזמרת. הכיוון של הדיווה הגדולה מהחיים כבר מוצה, נסחט, נשחק ועבר לעולם שכולו או רובו פארודיה. הסגנון הזה כבר הפך כה מזוהה עם ריטה, עד שהשכיח את מורכבותה שיודעת לדייק דקויות ואת העובדה שגם בלי איפור היא יפה. משמח יהיה אם עברי לידר ישיב לריטה את ימי התום ולא יסתפק בערב כחול עמוק – אחד.
 
"אני גרה מול המים", מילים: יוסי בנאי, לחן: ענבל סמדר, ביצוע: ריטה      

12.6.07, ynet