22 תגובה

1. שועי הגיב:

   2 במרץ 2010 בשעה 20:54

   כי נעשים כל מיני דברים, לסוגים שונים של קהלים
   אבל, בכל זאת לא יכולתי שלא לחייך
   (-:

   הגב
2. תימורה הגיב:

   2 במרץ 2010 בשעה 21:11

   חיוך זה טוב. אני רק תוהה אם תתמיד את החיוך שלך כשתיחשף גם לפנינים מאגף הקיטש, וגם למוזיקה שמשקפת את המילים.

   הגב
3. שרון רז הגיב:

   2 במרץ 2010 בשעה 21:29

   לי הספיק לשמוע פעם בטעות את השיר המזעזע ההוא, להיט כנראה, עם הילדה בואי אלינו, משהו כזה, כדי להיתקף בחילה עזה ופאניקה מהזמרת הזו
   אין מה להתפלא מהמילים ובטח יש עוד טונות קיטש ושטויות וגועל, אבל השילוב של זה עם המוזיקה והקול והפאתוס, זה קשה מלהיות בצינוק תורכי או בחדר עינויים אנגלי, לא רוצה לדמיין, מזל שאני לא מתקרב לדברים האלו ובקושי שומע רדיו

   הגב
4. גלעד סרי לוי הגיב:

   2 במרץ 2010 בשעה 22:13

   שרה יפה
   מה יש

   הגב
5. מוטי סגרון הגיב:

   2 במרץ 2010 בשעה 22:26

   שרה יפה. מה רע בקיטש פרנק סינטרה אלביס, ורוב המוסיקה הלועזית קיטש מזעזע באנגלית

   הגב
6. טרול אלים הגיב:

   2 במרץ 2010 בשעה 22:48

   צודקים אלא שאומרים שרוב הפופ באנגלית לא שונה במהותו.
   קשה להבין למה אנחנו כל כך מתרעמים על רדידות וקלישאות בפזמונים.
   כאילו אנחנו דואגים לעברית יותר.
   מפחדים עליה.

   הגב
7. שאול סלע הגיב:

   2 במרץ 2010 בשעה 22:58

   http://notes.co.il/hani/65603.asp

   הגב
8. שאול סלע הגיב:

   2 במרץ 2010 בשעה 23:31

   לא חווה אלברשטיין ולא שלמה ארצי יגרדו אי פעם את תחתית העקב של שרה מינגארדו,סוזן גריטון ותומאס קווסטהוף. למוסיקה של מה שנקרא הפלייליסט של גלגל"צ יש שנות אור כדי להגיע לויואלדי,שוסטקוביץ' ובארטוק.

   מה יש לכם ממירי מסיקה ?

   הגב
9. שי טוחנר הגיב:

   2 במרץ 2010 בשעה 23:33

   גרמת לי לחייך

   הגב
10. נעמי הגיב:

    3 במרץ 2010 בשעה 0:59

    אבל תזכיר לי אימתיי חיברו שלושת האמנים הנעלים שהזכרת למעלה את המילים לזמרתם.

    אם כבר, היית צריך להזכיר שגם במוסיקה קלאסית המילים יכולות להיות פשוטות ופשטניות.

    הגב
11. שאול הגיב:

    3 במרץ 2010 בשעה 1:58

    אני הבנתי שתימורה שמה למירי מסיקה את הרף של גתה כאשר מדובר במילותיו של שיר. גם מילותיו של מילר שלהן הלחין שוברט את מסע חורף נחשבו בזמנו לקלישאות ולקיטש.

    את האונגליון על פי יוחנן קראתי מתוך סקרנות ומה שכתוב שם זו לא ספרות לשמה בניגוד לבשורה על פי מתיאוס ולספר ההתגלות.

    מה שיכול לפגום ביוהאנס פאסיון(מבוסס על בהשורה על פי יוחנן) אלו הם שני קטעים לאלט שמבוצעים על ידי זמר קונטרטנור

    הגב
12. אמונה הגיב:

    3 במרץ 2010 בשעה 7:53

    אם אדם בוחר במדיום שבו ישנו שימוש במילים, הרי שיש מקום לביקורת.

    אני אישית זועמת בכל פעם שנשמע אותו שיר שבו היא שרה:
    "עכשיו אתה חוזר בחזרה"
    וגם
    "בכל בחור שלי כרע/קרה" —
    כל אפשרות עילגת מחברתה.

    מלבד מרבד הקלישאות שמרחף כל פעם לתחתיות נמוכות יותר, קיימת גם התופעה שהצבעתי עליה לעיל והיא שיבוש השפה, שנובע מאי ידיעתה.

    ולכן, אם מסיקה חפצה לשיר, הדבר טוב ונחמד, רק שמוטב שתסתפק בזמזום המנגינה ולא תחטוא במילים.

    הגב
13. תימורה הגיב:

    3 במרץ 2010 בשעה 8:50

    בניגוד להרגלי ולמשלח ידי, אני מעדיפה להחריש הפעם, משום שנדמה לי שהמילים של מסיקה (או נכון יותר, של כותביה) מדברות בעד עצמן, וכל הבהרה חיצונית להן, רק תחליש אותן.

    שי – תודה.

    שאול – אני מקווה שהדברים שאתה מייחס לי (גתה, לשון רבים) נאמרים אך ורק לשם הפריית הדיון.

    הגב
14. יוסי דר הגיב:

    3 במרץ 2010 בשעה 9:05

    1. ואולי, לא היו הדברים מעולם
    2. ואולי, מעולם לא השכמתי
    3. עם שחר לגן,
    4. לעבדו בזיעת אפי.

    5. מעולם, בימים ארוכים ויוקדים
    6. (ארוכים ויוקדים) של קציר
    7. במרומי עגלה עמוסת אלומות
    8. לא נתתי קולי בשיר.

    9. מעולם לא טהרתי
    10. בתכלת שוקטה ובתום
    11. של כינרת שלי הוי כינרת שלי
    12. ההיית או חלמתי חלום?

    הגב
15. תימורה הגיב:

    3 במרץ 2010 בשעה 9:20

    איך אמר אלתרמן? "גם למראה נושן, יש רגע של הולדת" – כל הקלישאות הנושנות והשחוקות התחילו כאמירה טהורה, חדשה, ראשונית. השיר של רחל היה המקורי (אולי היא לא המציאה כל משפט ומשפט, אבל אחראית לצירוף שלהם ולשילובם זה בזה).

    כשנעמי שמר כתבה "לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב", זו היתה בזמנו אמירה מרעננת. המון פעמים המצאות מקוריות וחידושים, מרוב שהם מדויקים, מאמצים אותם,מחקים אותם, משתמשים בהם, ובכך הם הופכים לקלישאות.

    הגב
16. נעמי הגיב:

    3 במרץ 2010 בשעה 10:09

    הברית החדשה מתפקדת כטקסט מורכב על ידי כך שלכל קטע בכל אונגליון יש מקבילות בספרים האחרים, ודרך השפה אתה מקבל גם קישורים לסיפורים מן הברית הישנה.

    את היוהנס פסיון שמעתי "כמו שצריך" בכנסיה גדולה בערב פסחא. לא הרגשתי בקשר לטקסט המקורי. הקשר למסורת המחזות הכנסייתיים היה יותר חזק (ומבחינתי יותר מעניין).

    הגב
17. שאול הגיב:

    3 במרץ 2010 בשעה 11:08

    תימורה – אני לא יודע מה אומרות המילים של מירי מסיקה אבל קולך צריך להישמע גם באוזניהם של מי שבחרו מסיבה זו או אחרת לא לכלול את "המוסיקה הישראלית" בסדר יומם. מילים ומנגינה הם עבורי שני חלקים של אותו שלם כאשר מדובר בפיוטים או בקריאה בתורה. לא הייתי אומר מילה וחצי מילה על "מוסיקה ישראלית" לולא ראיתי את הויכוח בין מנחם בן להני זובידה על המוסיקה המזרחית. יש תרעומת על כך שגדי ליבנה,מנחם גרניט,אורלי ,יניב דובי לנץ ואלדד קובלנץ ניסו ומנסים לקדם דרך הרדיו במשך עשרות שנים. את הניסיון להגן על מה שעבר זמנו ניסה מנחם בן לעשות דרך הטיעון שהטקסטים של מה שקוראים מוסיקה מזרחית הם רדודים.

    גם אני שומע מוסיקה שיש בה טקסטים שלא אומרים כלום

    gloria in excelsis deo et in tera pax
    laudamus te benedictus te
    blute nur die liebe hertz

    והמשפט הידוע שאיני יודע מה פירושו

    agnus dei qui tollis pecata mundi miserere nobis.

    agnus dei
    מופיע בעשרות יצירות ידועות ולכל יצירה במספר רב של ביצועים. כאשר מקשיבים למשפט הסתום הזה בפיהם של נטלי שטוצמן ,קתלין פרייר והרבה אחרים מבינים שזה יהיה מגוחך להגיד שמדובר במוסיקה לא איכותית בגלל טקסטים רדודים.

    אני לא העליתי את הטענה על טקסטים רדודים במוסיקה מזרחית ולולא אענה אווילית זו לא היתה מועלית לא הייתי מוציא מהנפתלין את גדי ליבנה.

    לנעמי – יש לי הקלטות של בריגיט פאסבנדר ל אווז הבר,הטוחנת היפה,מסע חורף ומחזור של 14 שירים של שוברט בביצוע של בריגיטה פאסבנדר.

    יש לי את המתיאוס פאסיון והמיסה בסי ו 100 קנטטות בביצוע קופמן. יש לי מספר ביצועים של טירתו של כחול הזקן של בארטוק ויצירות מתקופת הבארוק של 400 שנה ומהרנסאנס של 700 שנה.

    פעם או פעמיים הצצתי בטקסט

    הגב
18. תימורה הגיב:

    3 במרץ 2010 בשעה 15:13

    אתה יודע מה, בוא נתפשר. מילים ירודות בתנאי שהמוזיקה נשגבת. הולך? מיותר לומר שהמקרה הנוכחי אינו עומד בקריטריונים.

    אני גם חושבת שמוזיקת פופ לא מחויבת בהכרח במילים קלישאתיות. אם ניקח לדוגמא את להקת "גזוז" (מצטערת שכרגע לא צצה לי בראש מוזיקה עכשווית יותר), אז הטקסטים שלהם (כלומר של דני סנדרסון), היו אומנם קלילים עד דבילים לפעמים, אבל תמיד היה בהם חידוש.

    ואגב, אריק ברמן, אחד מהכותבים באלבום הנוכחי של מסיקה, כותב לעצמו טקסטים חדים ומבריקים. חבל שלמסיקה הוא נתן טקסטים שחלקם מצוטטים כאן.

    הגב
19. גלית חתן הגיב:

    3 במרץ 2010 בשעה 18:59

    עם כל הכבוד ללחנים, שלטעמי חשובים יותר בגלל האוניברסליות שלהם, גם המילים צריכות להיות קצת מקוריות

    כל כך הרבה יורדים על רדידות המוזיקה המזרחית, והנה דווקא אצל מסיקה המוערכת יש לא פחות קלישאות

    מאכזב, מאוד מאכזב

    הגב
20. עומר שומרוני הגיב:

    3 במרץ 2010 בשעה 23:30

    agnus dei qui tollis pecata mundi miserere nobis
    שה האלוהים, הנושא חטאי העולם, רחם עלינו

    (שה האלוהים הוא ישו)

    זה מה שזה אומר. זהו המשפט הלפני אחרון במיסה הקתולית, והוא לא סתום כלל למי שמכיר את טקסט המיסה.

    הגב
21. אולי אשלח לך מייל הגיב:

    5 במרץ 2010 בשעה 19:22

    תימורה, אם יהיה לך אומץ (מול מסיקה והמיינסטרים זה קלי קלות) אז בואי ותפרקי את הטקסטים המטומטמים באנגלית של כל יוצרי האינדי/אלטרנטיבי (כל = לא מטאפורי = הכוונה ל כווולם) .

    אני מכיר את האמיצים האלה חרטטני הבלוגים (למשל האלטרנטיב גיי, שרון רז)

    אז פה המתחם שלכם.

    תכתבי את זה בוואי נט.

    למשל, תכתבי ש "אלבום המופת" לשנייה וחצי של בבליקי, לא היה כזה אם לא היה מגיע לו להיות כזה. וזה רק רימזון להרבה דברים שאני לא מסכים עם מה שכתבת עליהם.

    בחייכם, גיבורי חלשים.

    הגב
22. מוני יקים אנטיציוני הגיב:

    10 במרץ 2010 בשעה 20:43

    אבל כאן אין בקורת אלא גל עכור בעל משמעויות גזעניות לחלוטין של הדרת האחר השונה מהזכות לקבוע את טעמו האישי.
    יש במדינה הציונית ציבור די רחב של אוכלי געפילטע פיש ורגליים קרושות מאכלים שיכולים להיות מעולים בארצות מקורם הקרות והם הופכים לזוועות לקיבה בארץ אזיאטית מוכית חמסינים ולמרות זאת הלעיטו אותנו עשרות בשנים במאכלי זוועה אלו ואפילו כיום משניפכחו עינינו איננו מפריעים למכורים לזוועות להאביס עצמם במזון קלוקל זה משום שעל טעם וריח אין להתווכח.
    אז מה כל כך מפריע ללועסי מזונות אלו שיש ציבור רחב שמאס באותם שירי ארץ ישראל הישנה עם הלחנים המיובאים ממציאויות מרוחקות שהפכו עצמם לחסרי רלוונטיות כי על טעם ועל ריח אסור להתווכח.
    אך מתי הנושא הופך לבר ויכוח זה כאשר כופים על הציבור לאכול את מאכלי הזוועה בניגוד לרצונו המוצהר ומדובר בפשע המתמשך מאז קום המדינה בהשתלטותו של מיעוט אשכנזי קטן על רשתות השידור ותקציבי התרבות והשימוש בהם לפי נורמות של בני אותו מיעוט ולצריכתו התרבותית והמוזיקלית שהרי מדובר בכלים ממלכתיים הממומנים בכספי כל הציבור ומן הדין והחוק שיספקו מוזיקה ותכנים המספקים את כל הציבור ולא איזה מיעוט שתלטן כך שלמעשה יש כאן מצב של גזילת ממון בידי השתלטנים בני המעמדות הגבוהים האשכנזים הכופים על ציבור משלמי המיסים המזרחיים לשלם פעמיים בעד אותו מוצר שהיו צריכים לקבלו כתמורה לתשלומי המיסים שניגבו מהם במקור ולמעשה ניכפה עליהם לפנות לשוק הפרטי כדי לקבל את המוצר עליו כבר שילמו.
    לכן מעבר לדיון המיותר בעניין האיכותיות המוזיקלית והתרבותית לפה ולשם יש כאן עניין פוליטי קרימינלי שמן הדין והצדק שהאחראיים עליו יועמדו לדין ושהמדינה שאיפשרה לפשע מתמשך זה תימצא את הדרך ההולמת הכספית להחזרת כספם של משלמי המיסים הספרדומזרחים שנעשקו במשך 62 שנות ניצול והתעלמות מזכותם לקבל את התמורה לכספם.

    הגב