לא ידעתי שתעוף רחוק כל כך

מתי כספי עף במעברים. בלי שום הכנה או הדרגתיות הוא מזנק לקצוות, מרחף בין הנמוך לגבוה, בין המצחיק לעצוב, בין ההכנה לאלתור ובין הלבד לביחד. אמש (מוצ"ש) במועדון "ברלה" שבקיבוץ להבות חביבה, הביחד שלו נחגג עם שלומי שבת. מי שחשב שהשניים באים ממחוזות מוזיקליים שונים, הבין אתמול, בזכות החיבור המיידי ביניהם, שהמוזיקה היא טריטוריה בפני עצמה. "איך זה שכוכב" – של כספי, "בגלל הרוח" – של שבת, ועוד שירים של כל אחד מהם, כולל  "לכל אחד יש", הפכו פתאום לשירים משותפים של שניהם, וקיבלו תוקף מהחיוכים הדו סיטריים ומהתלהבות הקהל שמילא את המועדון מסביר הפנים.

כאשר השניים התחילו לשיר את "איך זה שכוכב" הם הביטו משועשעים בקהל, שמצדו הפך אותם למיותרים. "של מי ההופעה הזו"? הם שאלו זה את זה בתימהון מחוייך בזמן שהאנשים מרוב שמחה פשוט הפקיעו מהם את השיר ושרו אותו בעצמם. בסופו של דבר, הצמד מיהר להתעשת והחזיר לעצמו את הפיקוד. כל אחד מהם ניכס לעצמו את השירים של השני, אבל הקפיד לשיר אותם בטון הייחודי לו. ב"בגלל הרוח" כספי הוסיף לקולו את החום ואת החספוס הים תיכוניים של שבת, ואילו טווח קולו של שבת קיבל פתאום עדינות וגוונים עשירים הרבה יותר, מהסוג ה"כספי", כשהוא שר את "אני יודע שאני אמות בקיץ".

גם כשנותר לבד, עם פסנתר בלבד, כספי הצליח לסחוף, כשהוא נשען רק על הכריזמה הקוּלית שלו ועל ההומור, שהתבררו כנחוצים למשל כשהתגלתה בעיה עם הפדל בפסנתר. תוך כדי צלילים מאולתרים הוא הסביר: "הפדל חשוב לפסנתר כמו שהוא חשוב לאופניים. בלעדיו אי אפשר לנסוע".

אבל הוא נסע ועוד איך, במעברי מהירות מטורללים שהיו משבשים את המנגנון של כל מכונית נורמלית – האט במופרזות רצינית את הבית של "שיר עם נקי" ("שביל באמצע, שביל בצד") כאילו מדובר בשיר לירי ואז זינק למהירות של הפזמון העליז, שכבר נשארה בשאר הבתים. את "מרוב אהבה" שהלחין ליוסי בנאי הוא שר בשלווה כמעט אדישה, המנוגדת למקור הרגשני של בנאי, אבל דווקא הולמת את המילים "ורק אני מרוב אהבה שותק". אחרי השתיקה הזו הוא הכריז על "דקה דומייה", הביט ממושכות בשעון שלו, ואז מלמל "נקצר קצת" ועבר לשיר "דקה דומייה" – מפיל בדרכו חללים של צחוק.

כספי היה משעשע אתמול. "לא ידעתי שתעוף רחוק כל כך" הוא שר ב"הנה הנה" ועבר לג'יבריש מתמשך, שחתם לכאורה את ההופעה. כשחזר להדרן, הוא הכריז: "ערב טוב לכולם. אני מתחיל מהתחלה". מאותו רגע המוזיקה שלו נינטשה לטובת מופע סטנד אפ, שהיה יצירתי לא פחות ממנה, אבל בעיקר מצחיק. הוא סיפר על השכלתו המוזיקלית שהחלה בקיבוץ – "הפסקתי ללמוד חלילית כי היו בה מלא חורים", הדגים שיחת קיבוצניקים שעובדים בפלחה, כולל "מבטא קיבוצניקי", ועבר להמחשת תיאורייה שפיתח – הקשר בין שפה למזג אוויר, עם דוגמאות חיות משוודיה, פינלנד, הונגריה ואקלים מדברי. אחר כך הקדיש דקות ממושכות למבטא המרוקאי, ובאמצע בדיחה על מרוקאית שהרופא המליץ לה על כדורי "B12", הוא עבר בפתאומיות ובלי קשר ל"ואותך" – ושר אותו, בליווי הגיטרה, במלוא העדינות והרגישות. אחר כך סיפר בדיחה על שתי פולניות, ומיד שר בנימה מנלכולית את "ימי בנימינה".

וכך, עם קטעי קישור שלא קשורים לכלום, הוא חידד את המוזיקה שלו והגיש אותה באופן הכי ראוי לה. כמו בשיר הסיום, "ברית עולם", כספי הוכיח שגם כשהנתיב לא מסומן, לעצמו הוא נאמן.

פורסם ב-ynet ב-17.1.2010