נכנסת ללבבות

באלבומה השני, נרקיס מוסיפה לתמהיל הפופ האתני והתנ"כי שלה גם חוויות מעולמה כזמרת

"אני עוברת קירות גם עם אלף חצאיות", שרה-מתריסה הזמרת-יוצרת נרקיס באלבומה השני, "עולם חדש". ואכן, כמו בועה בזמן נטול קורונה, ארבע שנים אחרי אלבומה הקודם, נרקיס דוחסת לאלבומה הנוכחי את התמהיל הקבוע המזוהה איתה: פופ אתני ואמוני בצבע בוהק של נשיות אסרטיבית.

השירה של נרקיס מהדהדת אפילו בלי שצופים בנוכחותה הוויזואלית הססגונית – ונרקיס נועדה להופעות, שבהן היא מתממשת במלואה; וגם כאשר היא שרה במתינות וברוגע, מבצבצת ממנה התשוקה להיכנס אל הלבבות.

והיא מצליחה בכך, יעידו הקהל הגדול שלה, חוצה המגזרים, וגם הזמרים שמשתפים פעולה איתה. באלבום הנוכחי אלה נצ'י נצ' בשיר "ממה אתה בורח" ומירי מסיקה בשיר "משה". השיר היפהפה הזה עוסק במתח בין הנס לנורמליות השגרתית שאחריו, ובטרגדיה של אלה שמחוללים את הנס מבלי לחוש את תוצאותיו. "היית רץ מדבר שלם", היא מתפעלת ממשה, כמו הכירה אותו מקרוב, והיצירתיות שלה מאפשרת לה להיזכר בחוויות כמו נכחה בהן באמת. באלבומה הקודם היא חוותה זאת עם מרים: "זוכרת איך רקדנו? מלאכים שלחו בך אור". הפעם זה משה, אחיה: "זוכר, עמדנו בין קירות של מים. ראינו את הכול קורה".

כבת בית בכתבי הקודש, נרקיס מעדכנת את התנ"ך בטבעיות אל ימינו בכלל ואל ימיה בפרט. כך, למשל, בשיר "אם ננעלו", היא ממשיכה את המקור – הפיוט של רבי שלום שבזי – אל מקום אישי: עזיבתה הכפויה את ביתה שבגוש קטיף. בליווי צנוע של גיטרה (של אייל הלר) נרקיס משתמשת בפסוקים שמתארים את חורבן בית המקדש כדי לתאר את חורבנה האישי – "שועלים הלכו בחדרי הישן".

באלבום הנוכחי, נרקיס מרחיבה את המנעד התוכני שלה ומוסיפה אליו חוויות ארס-פואטיות מעניינות מעולמה כזמרת שמחדדות את הניגודים שבה: "כולם אלי, כל המבטים עלי. כל מה שרציתי להסתיר, עכשיו על הבמה" – היא שרה בשיר "כל מה שקורה". ומפגינה מודעות עצמית כואבת בשיר "ממה אתה בורח": "מטוסים חוצים שמיים עמוסים / כמוני מנסים למצוא שבילים שאף אחד עוד לא היה בם / רק לרגע תהילה / שייגמר בעוד שנייה".

לא תמיד נרקיס משכנעת באותנטיות שלה. בשיר "עץ עירום", למשל, היא דווקא נשמעת כמו מי שגאה בעירומה – ולא בטוח שזו הייתה הכוונה. אבל את הפגיעוִת הנעדרת מחליפות מילים מקוריות: "אני אוויר ללא מילים, אני אור ללא כלים. אני מים שמצמיאים".

נרקיס, כך נראה, מעדיפה להיות המצמיאה, לא המרווה, ובכך מפגינה חוכמה יצירתית ועסקית. מבחינה אמנותית היא יוצרת אליה ערגה, ובמישור העסקי – ביקוש.