מרענן להקשיב לאלבום עברי שכדי להבין את שמו של אחד משיריו צריך לפתוח מילון (ואפשר גם את ספר שופטים פרק ג'). "פרשדונה", כך מתברר, הוא מעיים וקרביים, מקום מוצא ומסדרון, וגם שיר חינני ולופת של אגי משעול – משוררת וכוכבת "פשוט כל כך", האלבום החדש של קורין אלאל. ארבע שנים אחרי אלבומה הקודם, קולה נשמע שמח לחזור, מהשיר הראשון ועד השיר האחרון.
 
נראה שהמילים של משעול, שכתבה כמחצית משירי האלבום, עוררו באלאל השראה, שמומחשת בלחניה – כולם יפים באלבום הזה כהרגלה ורובם קליטים, אך הברק שבהם זוהר במיוחד על השירים של משעול. כך למשל בשיר "דוגית" (שמתכתב עם השיר הנודע של נתן יונתן), שבו הלחן העצוב שיצרה אלאל משפיע על השירה שלה המתקרבת לטון דיבור אינטימי. ההשראה של משעול כוללת גם את הנגנים, שאיכותם מתעלה עוד יותר מהמקובל אצלם. זה מתבטא  בשירים כמו "השקט", שבו אהובה עוזרי מפליאה בבולבול טארנג (ואלאל נפתחת לצחוק קצרצר-מר) ו"קשה לה", שבו שלומי שבן מרשים בלהטוטי הפסנתר שלו, שמצטרפים בשיר הזה למהלומות קלידים (אלי סורני, חן אופק ואלון אוחנה), תופים (ישראל נחום) ובס (מיכאל פרוסט) מוחצות במיוחד.            
 
בכלל, המפיק והמעבד של האלבום, אלי סורני, הקפיד על אלבום ששום דבר לא נשמע בו מלאכותי, מאולץ או מתכופף כדי לרַצות, והנגנים (כולל הגיטריסט אופיר גל) ביחד עם אלאל נמרצים מאוד באנרגיות המוזיקליות שלהם. 
 
"פשוט כל כך", כשמו, הוא לא אלבום "גדול מהחיים", אלא מחובר אליהם. הוא עוסק בנושאים אנושיים יומיומיים כמו געגועים ("סוף אפריל" מאת ארז ברזוליק) והודייה ("תודה" שכתבו רותי אלאל ומאיר גולדברג). כמה שירים נשמעים כמו מהדורה משודרגת לאלבום של אלאל "אנטארקטיקה", עם גרסה עדכנית ל"ארץ קטנה עם שפם" – "ארץ קדושה" (מילים מירי פיגנבאום) והמקבילה הנוכחית ל"שיר לשירה" – שיר ליונתן" (מילים ארז ברזוליק). ראוי לציון גם שירו של מאיר גולדברג "תרנגול" הציורי והמיסתורי ("מכשף חסר אונים מלטף עטלף מחמד"), שאלאל מתמסרת לו באיורי קול חמים.
 
הטקסטים המאתגרים של אגי משעול, שכאמור היא הכותבת המרכזית באלבום הזה, מעוררים רצון לשמוע את אלאל הולכת איתם עד הסוף, כלומר יוצרת אלבום שלם המוקדש רק להם. הנה ציטוט שמנמק את השאיפה הזו: "ואם יהיה גופי עשוי מאורז מלא / האם תצמח ממנו נפש יותר זכה? / או אם חמישים בריכות יפלח ראשי את המים, היתפזר / ממנו נחיל הפטפוטים / ותפחת הזלעפה?" ("פרשדונה"). אלאל יכולה לקיים את שיריה בגבהים כאלה מתוך ביטחון שהקהל שלה יגביה בעקבותיה. השיר הפותח "קורים דברים" הוא לא רק הצהרת בשורה טובה אלא גם נקודת מוצא מצוינת לכיוון הזה.
 
אבל לא מוכרחים להביט כבר עכשיו אל האלבום הבא. טוב לשהות באלבום הזה. יש בו שמחה – לא אגרסיבית מהזן של "מוכרחים להיות שמח", אלא כזו המצרפת, בעדינות רבה, גם את הגוונים העצובים. אפשר ורצוי גם להטיל ספק בשם האלבום. הוא לא בהכרח פשוט כל כך.  
 
קורין אלאל, "פשוט כל כך", "הליקון"

פורסם ב-ynet ב-3.9.08