שירי מימון היא זמרת מצוינת בעלת קול עשיר ויכולת להשתמש בו באופן מרהיב. זאת הסיבה שאלבומה השני, "רגע לפני ש…", הוא אלבום מתסכל לשמיעה.

התסכול נובע מכך שרוב השירים שבאלבום אינם הולמים את מידותיה של מימון. מרבית הלחנים דלים ופשטניים, וכך גם המילים. ואין מדובר באשמת הז'אנר. פופ יכול להיות קליל ושטחי, להרקיד, להקפיץ ולנענע בהתאם לעוצמות המנגינה, הנגינה והשירה. הוא גם לא חייב להיות מקורי, די בכך שיהיה מתוק וחינני. למעשה, אסור לו להיות רק דבר אחד – משעמם. ולמרבה הצער, חלקים נרחבים מהאלבום הם כאלה.

ב"רגע לפני ש…", לעיתים רחוקות ישנה התאמה מדויקת בין מימון לבין השירים שהיא שרה. זה מתרחש בלהיט "יותר טוב לסלוח", בשיר הנושא, ובעיקר בשני השירים שכתבה מימון (מתוך שלוש) – "בועה" (שאותו גם הלחינה היטב) ו"כשהלכת". אבל בכל השאר אפשר ממש לחוש איך מימון גדולה מסך השירים שהיא שרה. קולה – עדינות מתעצמת – מרומם אותה, אבל היא מתנפצת ממנו על גלים של שיעמום תוכני והפקתי. יועד נבו, אסף דר ומומי לוי עיצבו לה חלל שמכיל אותה היטב לאורך, לרוחב ולעומק והעניקו לתיאטרליות שלה את האיפור ההולם – שמתבסס בחלקו על שפע כלי קשת (כמה מהשירים כוללים שישה כינורות, שלוש ויולות ושלושה צ'לו בכל אחד מהם). עם זאת, אין ברק בהפקה הזו, רק צלילים נדושים שכבר נלעסו ויילעסו, והם מאיימים לכלות את מימון בחוסר ייחוד, ובמקרה שלה זהו עוול.

וכך היא שרה בעזות רגשית לא מתכלה (או במילים של השיר "שבי לרגע": "את לא נרגעת, מתפרעת… תמיד נלחמת"), וניכרת התמסרותה הטוטאלית לשירים, אך אלו אינם מצדיקים את הלהט שלה. היא מוזיקלית להפליא, אבל איכויותיה מתבזבזות על שירים בנאליים, שאפילו מעט חן אין בהם. הפופ שאליו היא מתמסרת הוא רעשני ומיושן, ומופיע לפעמים בתערובת ימתיכונית-ראפרית ("רציתי שתדעי") מרקידה אבל לא מרעידה. הגיוון העיבודי המשמעותי היחידי, בשיר הנושא ("רגע לפני ש…"), עם הסקסופון והטרומבון שמעשנים אותו באפלולית ג'אזית, מעניק לה אלגנטיות בודדת בחד פעמיותה, וחבל שכך.

באלבום הזה מימון עוסקת הרבה בסליחה ("יותר טוב לסלוח… אם יש עוד טעם לסלוח… יש תמיד מחילה"), אבל קשה לסלוח לנוכח אדם שאינו מממש את ייעודו במלואו. שירי מימון אומנם מגשימה את עצמה בשירה, אך עדיין איננה שרה את השירים הראויים לה. היא אחת מהזמרות הכי טובות בארץ ומסוגלת לשיר בכל סגנון בו תחפוץ. כל שעליה לעשות הוא למצוא כותבי לחנים ומילים ההולמים את דרגתה. אולי אפילו לערב יותר כותבת מוכשרת בתחילת דרכה שהתגלתה באלבום הזה, ומכירה אותה היטב – היא עצמה.

שירי מימון, "רגע לפני ש…", "הליקון"    

פורסם ב-ynet ב-16.01.08