בסופו של דבר, כאשר מנסחים התרשמות מאלבום, היא מסתכמת בשאלות הבסיסיות האם נאפשר לו להיכנס לחיינו והאם אנחנו רוצים שהוא יהיה חבר שלנו.
 
לפני שבע שנים הגיע לעיר שלומי שבן, ומיד משך תשומת לב בכישרונו ובחינו. הוא החצין הברקות מילוליות על מגש של מנגינות מזמינות ו-וירטואוזיות פסנתרנית. קבלת הפנים היתה נלהבת, ושבן נשאר והתערה, עד שהלך הצידה כדי לבנות עיר חדשה.
 
מדי פעם הגיח בהופעות שלו ושל אחרים (למשל עם רמי פורטיס במופע "מקרה פסנתר"), והמפגשים הללו הגבירו את הציפייה לבואו המתחדש, שאף לובתה בסטיקר – "פסנתר, אתה חסר". אז עכשיו הוא חזר, עם אלבומו השני – "עיר".
 
נדרשות שעות מרובות כדי להקיף את עירו של שבן ולחקור לעומק את רחובותיה. בתיה עשויים מאבנים כבדות, מסותתות בקפידה. המוזיקה נמצאת לא רק בצלילים המגוונים, בנגינה העשירה ובשירה המדויקת, אלא גם במילים המרתקות, שמשקלן שווה ערך למנגינות, ולעיתים גובר עליהן. מלבד מיזוגים קצובים עם משוררים אחרים (דוד אבידן, בוב דילן) וסופר (דוד גרוסמן, שספרו "עיין ערך אהבה" העניק השראה), שבן עומד בכבוד על מצע המילים של עצמו, שרובן בגדר שירה צרופה. הדבר בולט במיוחד ביצירה "New Age Women", שאיננה רק הפגנה מרשימה של להטוטים מילוליים, אלא גם ביקורת חדה על תרבות השטחיות – "כל מיני סוגות של דאגות וחשקים, גורדות את השחקים בשמיי הפלאזמה / או.קיי הלכנו, באנו, אנו עייפות ומחוקים, עכשיו נלך לישון ואז נקום ואז מה"…
 
(אגב, ראוי לכבד את המילים הללו בחוברת המצורפת ולעשות אותן נוחות לקריאה באמצעות הגדלתן וניקודן).
      
שבן, פרפורמר כריזמתי, מתגלה כאן גם כשחקן, ובאמצעות הבעות קוליות חזקות, אך רגישות באופן שמשתלט על מנעד שלם של דקויות, הוא מגלם בשיריו דמויות ציוריות כמו אישה מפלרטטת בנואשות בשיר "אני שוקעת, תפוס אותי" או אישה נוספת בשיר "אינטואיציה", המשתקפת ממבטו של גבר אמביוולנטי.  בין הטיפוסים הפרועים, הרגשניים והאקסצנטריים (ראוי לציון "גור חתולים" המותח את גבולות הקומוניקטיביות) הוא מפגין גם יכולת להיות פשוט זמר ולשיר באופן נקי בקול חם ונוגע ("הומור" ו"בעיות אישיות").     
 
בעזרת אסף תלמודי, שהפיק מוזיקלית וגם עיבד איתו את השירים, וצוות נגנים מובחרים, שבן מתפרע, אבל באופן מחושב, שבשלבי ההיכרות הראשוניים מעורר את התהייה מהיכן בעצם שומעים את האלבום? מהשכל או מהרגש?  
 
יש משהו כמעט מתריס ב"עיר" הזו, שלא מתכווננת תמידית אל הקהל כדי להתחנף אליו, להקל עליו ולרצות אותו. האלבום כאילו אומר למאזין: מדוע שהשיר יבוא אליך? לך אתה אליו. שבן מרחיב לגובה את רף האיכות הכללי, מסמן טריטוריות חדשות שמשוועות להתמלא ויש לקוות שגם מאתגר מוזיקאים אחרים לצאת כבר מהמקומות המסומנים.     
 
לסיכום: העיר הזו מתוחכמת וגם מתחכמת, יפהפיה מבחינה ארכיטקטונית, אבל אחרי האזנות ספורות עדיין לא ברור אם היא גם פרקטית למגורים או שזו עיר לצורכי תיירות בלבד. נדרש זמן כדי לשוטט ברחובותיה החדשים ולהתיישן איתם עד שיתברר אם השירים המאכלסים אותה ידידותיים ונגישים מספיק כדי להיות חברים שלנו.
 
"עיר", שלומי שבן, אן. אם. סי

11.7.07, ynet