ושוב, בפעם ה-14, שרית חדד מתייצבת בחריצות וממלאת את משימתה בהצטיינות. כמו בפעמים הקודמות, היא מתבקשת לספק אלבום להיטים, שייגע בלבבות וירקיד בלי עכבות. ולכאורה הכל כשורה באלבום החדש, "זה ששומר עלי". "צוות מנצח" מופקד על ההפקה המוזיקלית: טל שגב ויעקב למאי (המכונים כאן "צמד דוסול"), שגם אחראים על חלק נכבד מהמילים ומהלחנים. המכונה המשומנת פועלת בלי תקלות, הודות לשכירי הזמר המיומנים – בעיקר אבי סינגולדה בגיטרות ויהודה תמיר בהפקת שירה וקולות, בכלי הקשה ובטכנאות הקלטה, שמספקים במקצוענותם הנודעת את "הצלילים הנכונים".

מאחר שעם הצלחה שכבר הוכיחה את עצמה, לא נהוג להתווכח, מונפקים בהתאם "שירי הנוסחה", שכוללים: "שירי אהבה" ("עליך ועלי", "זה ששומר עלי", "אוהבת ת'חיים" ו"אתה עושה לי טוב"), "שירי תפילה" ("שלמים", "חופשייה" ו"נושאת תפילה"), "שירי חאפלה" ("בלאגן", "שמח" ו"המסיבה"), "שירים פמיניסטיים" ("תצאי מהכלים" ו"בא לי, לא בא לי")
ו"שיר קרן פלס" ("איתך").

מריח כמו רוח חלטורים

הנוסחתיות הסטנדרטית מתבטאת גם במבנה המיושן של מרבית השירים, הכולל התחלה שקטה-עצובה והמשך רועש-עליז-צעקני. מתקבל שיר "אירוויזיוני" באופיו. לצוות הכותבים גויס גם זאב נחמה, שהביא איתו את השיר "שמח". נחמה, שב"אתניקס" הפגין פה ושם מקוריות, מנפיק כאן שיר שעונה במלואו להגדרה חלטורה, כולל החרוזים הקלישאתיים "חלום" ו"שלום", משפטים כמו: "זה לא רע להאמין בטוב, זה רק עושה לי חשק לאהוב" והפזמון "שמח שמח שמח שמח רק שמחה בלב".

בשנים הראשונות של הקריירה שלה, חדד היתה בולטת בייחודה. אלה היו הימים של טרום "כוכב נולד", בי"ס רימון ונינט. כיום, לנוכח ההיצע הידוע, הדרך של חדד למצוא את מקומה היא פשוט להישאר במקומה. אומנם מדובר במקום בטוח, אך חוסר הסיכונים הוא גם חוסר התפתחות יצירתית ודריכה במקום.

אבל יש בחדד גם היבטים סימפטיים, שחשיפתם אינה מרחיקה אותה מעצמה. למשל, קול כריזמתי, אישיות מוזיקלית מעניינת שמשלבת חום וריחוק, וגם גישה שובבית שמקשטת את הסולידיות העממית. הבעיה היא שהגורמים האלה נמסים בתוך להבת המסחריות. וכך, קולה לובש את בגדיו הרגילים, במקום לחשוף צדדים חדשים, שמפיק יצירתי היה מוצא ומדגיש. כאשר היתה עדיין בחזקת תגלית, חדד הפגינה רעננות. היום היא מקוננת, ובצדק, בשיר הפותח "עליך ועלי" – "איך ורוד הפך אפור".

פה ושם ישנם עיבודים פחות צפויים, כמו בשיר "שלמים", הגדוש בסולואים של כלי הקשה, ואפילו הומור בשיר "תצאי מהכלים", שבו חדד ממליצה: "תצאי לבר המדובר או לסרט של אלמודבר… תצאי לקניות עם ירון, שרק עכשיו יצא מהארון". ויש גם דיאלוג בין בני זוג ("בא לי, לא בא לי"), שעמוס בתכנותים מנכרים בהתאם לרוח השיר, אבל המעט הזה מועט מדי על רקע ים הבנאליה המוזיקלית והמילולית.

האם יש לחדד עניין להתפתח כיוצרת? באלבום הזה היא השתתפה בכתיבה ובהלחנה של השיר "נושאת תפילה", והוא אחד מהיפים שבאלבום. ייתכן שלו היו מעודדים אותה ומטפחים בה את החלק הזה, היא היתה מתפתחת ומעמיקה, וגם הקהל היה מרוצה. עד שזה יקרה, חדד ממשיכה להיות הזמרת של מי שקוסמת לו הצלחה משעממת.

"זה ששומר עלי", שרית חדד

28.6.07, ynet