יש אנשים שמחכים למחיאות כפיים, ויש כאלה שמוחאים כפיים לעצמם. תמר אייזנמן משרבבת לתוך כמה משיריה מחיאות כפיים קצביות, תִּגבור שובבי לכלי הנגינה ולקולה ותוספת חשובה לאגףהגרוב, שהוא חלק משמעותי מGymnasium"". זהו אלבומה השני (וחצי, כשסופרים את האי.פי בן ה-14 דקות משנת 2003) והוא מלא באנרגיות עליזות שממהרות להתלבש על הגוף במטרה אחת – להזיזו. כמו באלבומיה הקודמים, גם הפעם היא שרה באנגלית, אבל בכל מקרה, המילים שכתבה אינן העיקר אצלה. בפשטותן הלא מחדשת הן נמצאות כאן בתפקיד המקפצה של הצלילים, שמשגרות אותן לאוויר וגם משתעשעות איתן.  
 
לאייזנמן יש נוכחות וביטחון של מישהי שהמוזיקה טבעית לה. שנים של ליטוש בהופעות של עצמה ושל אחרים כמו דני סנדרסון ולהקת "הלילה" מהתוכנית של ליאור שליין הרחיבו את בשלותה ואת בטחונה, אבל היא לא מסתפקת בכך. בהתלהבות שהיא שרה, וגם בהקפדתה על השירה והעיבודים, אייזנמן ממשיכה להתמקצע ובו זמנית לשיר ברגש טרי את ההיפ רוק שלה – כך היא מגדירה את סגנונה.
 
השיר הפותח באלבום, "New touch" אומנם נשמע מעט מנומנם, אבל אז מגיע "Hit me" עם המהומה הנחמדה, התמרצים האלקטרוניים והאיכויות הלהיטיות, וכך זה ממשיך עם שיאים כמו "Sun" המתוק, שמוכיח שלקלילות שלה יש עומק. אייזנמן הפיקה ועיבדה לעצמה היטב את האלבום עם בסיס רוק חשמלי שכולל את הגיטרות המאסיביות שלה, תוספות של פסנתר וכלי נשיפה מעשירים והאורחים המשמעותיים אסף אבידן בשיר "Hey woman" שכתב איתה, ורונית רולנד שהשתתפה בכתיבת "I know" ובנגינת פסנתר. אייזנמן ריצפה את האלבום ברגעים יצירתיים מרהיבים כמו הדיאלוג המרתק בין החצוצרות לגיטרות בשיר "So easy". המקצוענות הקפדנית שלה הופכת אותה למפיקה-מעבדת אידיאלית גם לאחרים. באולם ההתעמלות הפרטי שלה, בכל אופן, אייזנמן שולטת בכל המכשירים. יש לה חוש טבעי למה ש"נכון" – תזמונים, ברק וגימור מעולה בכל הפרטים. פה ושם היא נשמעת יומרנית, כמו בשיר "20 Years", שבו מתעוות קולה לקול תינוקי, אבל גם כך היא פרפורמרית טובה שתורמת להפקה הנוצצת. בעצם, יותר מדי נוצצת ו"מושלמת". גם הרגעים המועטים שבהם אייזנמן נשמעת פגיעה, נשמעים מבוימים כאילו שיחקה תפקיד, שאולי היא מזדהה איתו, אבל לא מותירה בו סדקים שדרכם גם אחרים יוכלו להזדהות איתה. אפילו בשני השירים האחרונים העצובים, "On my way" ו"Regaet" הג'אזי יש משהו כמעט סטרילי. אבל העובדה שהיא בחרה לסיים את האלבום דווקא בהם, בנימה כאובה, מוסיפה למארג העליצות שלה את העומק המשדרג.
 
Gymnasium"", תמר אייזנמן, אן.אם.סי

פורסם ב-ynet ב-14.7.09