ליהודית רביץ יש כישרון לרכוש נכסים חדשים בלי לגרוע מנכסיה הקודמים, שמהווים את תשתיותיה. עטיפת אלבומה החדש, "עיר קטנה", מדגימה את העניין: רביץ מופיעה בה כפי שהיא, כלומר במלוא חינה הוויזואלי והפנימי, אבל בלי לרטש את קמטיה.

כך גם האלבום, שנפתח ב"הפנים שבפנים" עם המילים של רונה קינן – שיר לא קל, שקט, אך עמוס. יש לרביץ אומץ להתחיל דווקא איתו, כמו הצהרת כוונות שהיא לא מתכוונת להתחנף לאף אחד וגם לא להתאים את עצמה לנורמות של מתיקות שטחית.

בהמשך מתברר שבעיר הקטנה של רביץ מתגוררים שירים בכל מיני רמות. ישנם כאלה שמתחבבים מיידית, כמו "עיר קטנה" של יהלי סובול, "מה שאת לא יכולה" של אביתר בנאי, "בשעה שאחרי הלילה" שכתב המשורר נתן זך (שמתארח) ו"עיני זהב כחולות" שכתב איתמר רוטשילד. וישנם שירים שכוחם מתגלה בהאזנות חוזרות, כאלה שהחברות איתם נבנית באיטיות אך לעומק, כמו "כשתבוא אהבה" של סיון שביט, "הצריף" עם המילים של המשוררת אגי משעול ו"שוב מתחלפת העונה" שכתב איתמר רוטשילד.

בשבע השנים שעברו מאז צאת אלבום האולפן האחרון שלה, "געגוע", רביץ לא הסתפקה בשמירה על הקיים המוצלח שלה, אלא המשיכה לשכלל את יכולותיה האומנותיות ולממש את כישורי הזמרת שלה באמצעות הופעות סדירות בהן היא מתגלית במלוא מעודכנותה. באלבום הדבר מתבטא בקולה שממשיך להפעים בחוזקו ובעדינותו, עם גוונים רכים ועזים שמתרבים ומתחדדים. רביץ שרה באופן שמעניק קיום הולם לכל הדקויות, ומרגשת במיוחד בשירים הרוקיסטיים יותר.

על העוצמה הצנועה הזו מתנוססת חותמת האיכות של המוזיקאי-המפיק אמיר צורף. בגדי העיבודים שתפר (בשיתוף עם רביץ) מעובים ועשירים למרות הוויתור על תוספות קישוטיות וההסתפקות בכלי הנגינה הבסיסיים: גיטרות לסוגיהן, פסנתר וקלידים, תופים וכלי הקשה. המתינות ההפקתית הזו משקפת היטב את נוכחותה של רביץ, שאין בה מושלמות, אבל יש בה שלמות והשלמה.

רביץ שהלחינה את רוב שירי האלבום יצרה מנגינות יפות למדי, אם כי לא תמיד מרתקות. רק בשיר אחד, "בודהה", היא חתומה על המילים, שהלחן של צורף מבליע אותן מעט, וחבל. יש לה יכולת להבחין בפרטים ולהמחיש את המציאות ("תלתלים מתגודדים על החוף המרוחק"), אבל גם להשגיב אותה ("וברגע או שניים נדלקת נורת אלדין"). והיא מיטיבה להחזיר סלנג למשמעותו המקורית ותוך כדי כך להמשיך אותו בדרכה ("נעשה אהבה שחבל על הזמן, שעבר ועשה בנו כרצונו"), בדומה לאופן שבו שיחקה בביטוי "על הפנים" באלבום "געגוע". מדובר באיכויות של משוררת, שיש לקוות שתבטא אותן הרבה יותר.

אל האלבום מצורף דיסק בונוס, שהוא אכן בונוס: ששה שירים, מחציתם בפעם הראשונה על גבי אלבום: "האיש ההוא" עם אהובה עוזרי, "את עושה אותי אמא" ו"ים של געגוע" – הדואט עם אסתר עופרים. בנוסף, רביץ כינסה דואטים שעשתה עם אחרים, שמונצחים באלבומיהם: "רחוק ממך" של ברי סחרוף ורע מוכיח ו"חדרים שבלב" של חמי רודנר, ואת "כמו עפיפון" מהאלבום "תולדות המים" של דני סנדרסון.

"כל מה שנזרע אתמול מניב חיים ויופי. דמעות כאב הופכות לדמעות שמחה", כתבה לה אסתר שמיר בשיר "ציפייה לאושר", וזה ממחיש את הטריטוריה שבה נמצאת כיום רביץ. יוצרות ישראליות (וכמובן גם יוצרים) המחפשות מודל להשראה, מוזמנות לשאת עיניהן למשאבים הרביציים – כישרון, התמדה, למידה והתחדשות, שמשתרעים על פני כמה עשורים. לרביץ יש "עיר קטנה" משלה, אבל ערים רבות עדיין ממתינות להיבנות. שרק יתמקמו בהן שאר המוכשרים הנאמנים לעצמם.

"עיר קטנה", יהודית רביץ, הליקון

15.3.07, ynet