זהבי בכלל לא עצבני. הוא יושב בנחת בחדרו שב"רדיו ללא הפסקה", ומסיים לעבור ביסודיות על כל העיתונים היומיים. עשר בבוקר, שעתיים לשידור, והוא מסמן ידיעות מעניינות. "אני מחפש גם את מה שאין", הוא אומר, מזועזע לגלות שהעיתון הגדול במדינה התעלם לחלוטין מההפגנה הסוערת של יהודי אתיופיה שנערכה ביום הקודם. "אין בסיפור הזה שדיים", הוא מסביר בעצב, ומעביר את העיתון לשגיב שטיינברג, מפיק התוכנית, שהוא גם המפיק הראשי של התחנה.

שטיינברג מתרוצץ בין החדרים שלו ושל זהבי ומספר על המאזינים ששואלים למה זהבי לא רץ לכנסת. "התשובה היא שכאן הוא משפיע יותר מכל חבר כנסת, אפילו שר, כולל השרים של מפלגת הגמלאים. בזכות התוכנית, למשל, תוך יום וחצי הוחזר הקוד הסיעודי לקשישים".

*

כ-13 שנים "זהבי עצבני" הולם על התדר של "רדיו ללא הפסקה" – תחנת רדיו אזורית, הממוקמת בגבעתיים, שמאופיינת כ"Talk Radio",  כלומר מבוססת על שיחות עם מאזינים ותוכניות ייעוץ בנושאים אישיים וחברתיים. מעוטרת בפרס התחנה המצטיינת בנושא תרומה ועזרה לקהילה (כנס הרדיו הארצי), התוכנית "זהבי עצבני" משתלבת בה היטב, עם שיאים כמו  שביתת הרעב למען חולי סרטן המעי הגס, שבזכותה נכנסו תרופות קריטיות לסל הבריאות, מניעת סגירת ספריית העיוורים בנתניה, מאבקים למען נכים, נזקקים וניצולי שואה, ועוד. ההצלחות והפרסים שבהם זכה (פרס סוקולוב לעיתונאות, פרס ארגון "בזכות", "מיקרופון הזהב", "איש השנה" ופרס השדרן והתוכנית המצטיינת"), לא ניפחו את נתן זהבי בגינוני יהירות, והוא ממשיך לרכוב בתכליתיות על הסלוגן שהמציא, "מושחתים נמאסתם", בדרך העוולות הארוכה והמתסכלת.

11.40. כמו בכל יום, זהבי נכנס לאולפן שבו משודרת התוכנית של גבי גזית כדי להגיש איתו את האייטם האחרון. הכימייה בין השניים מזרימה לרדיו אנרגיות משועשעות, במיוחד על רקע הנושא הנוכחי: אורן זריף שמתיימר לרפא אנשים באמצעים מיסטיים, דורש מעובדיו להצמיד לשמם את השם זריף. גזית וזהבי מראיינים את עורך דינו. "הריפוי מתחיל כבר בשלב שבו מתקשרים לקליניקה כדי לקבוע תור", הוא טוען, והם מעלים לשידור עוד עו"ד, שמסביר מדוע הדרישה המופרכת הזו אינה חוקית. ב-11.58 גזית עוזב וזהבי נשאר. "שגיב", הוא מבקש, "תעבור שוב על 'ידיעות' לראות אם הם באמת לא כתבו כלום על ההפגנה של אתמול. אני לא רוצה לעשות פאדיחה".

החדשות של 12.00 מסתיימות וזהבי נצמד אל האוזניות ומצית סיגרייה. שטיינברג, מעבר לזכוכית, מגלה שהוא הפסיק לעשן אחרי שחלה בסרטן, אבל חזר לסורו אחרי שצפה בתוכנית "מוסר השילומים" של אורלי וילנאי וגיא מרוז. כשהשידור עולה, שטיינברג מתחיל לארגן טלפונית את רשימת המאזינים שישתתפו בו.  אחרי שש שנים בתוכנית, הוא כבר יודע לפי ה"הלו" של כל מתקשר על מה ידבר. בקלסרים הישנים שעדיין מסתובבים באולפן (כיום הכל ממוחשב) מתויקת רשימת מאזינים קבועים אידיאליים, עם שם, מס' טלפון ואפיון, למשל: "ימני, מבריק, בעל מכולת", "קשישה מעיקה וחביבה", "ימנית שונאת שמאלנים ואת נתן" ו"שמאלני טוב לכל מטרה".

זהבי פותח: "חז"ל אמרו 'קנאת סופרים תרבה חוכמה', ואני מקנא במר אורן זריף. ולפיכך, מעכשיו כשאקריא את הקרדיטים בתוכנית זה יישמע ככה – ואז הוא מצמיד את השם זהבי לשמות כל אחד מאנשי ההפקה. "אני חושב שיש בזה אנרגיות חיוביות", הוא מסכם לפני שמתקומם מהאדישות של "ידיעות" בעניין יוצאי אתיופיה ועובר למונולוג בתנועות ידיים רחבות: "נמאס מהשחיתות. די כבר! הפוליטיקה הישראלית ממשיכה להיות מטונפת. אין גבול?". ואז הוא משמיע את השיר "מישהו חשוב" של נמרוד שיקלר: "זה לא שאנחנו עוברים על החוק / זה החוק שעובר עלינו, ואנחנו שותקים / חצי מדינה כבר אוכלת מתוך הפחים, ואנחנו שותקים". זהבי שואף עוד סיגרייה, ומאזינה ראשונה עולה לשידור ומצהירה: "אני לא מוכנה לשלם מסים במדינה שלא מטפלת בגלעד שליט. בוא נארגן הפגנת ענק"!
זהבי: "גבירתי, אני מודיע לך שאין יותר הפגנות ענק במדינה, אלא אם כן זה קשור לכוכב נולד לרקוד עם סושי. ובכלל לא צריך הפגנות. ממשלת ישראל תיאלץ לקבל החלטה כואבת. אני מודה לך ואנחנו חייבים לקפץ לפרסומות".

רחל, עוזרת ההפקה, שואלת את שטיינברג כמה זמן נשאר לפרסומות ואם היא תספיק לדבר עם זהבי על מצוקת חירש, ששלח לה הבוקר פקס. כן. יש כמה דקות, והיא נכנסת אליו. "שני שליש מהבעיות אנחנו פותרים מחוץ לשידור", שטיינברג מצביע על קלסרים עבים שבהם מתויקים עוולות שהפכו לחסדים.

זהבי בשידור: "בזמן האחרון כולם עוסקים במדליות… אז צלצלנו לאיציק מילמן מ'ספורט מגן', שיוצק מדליות כבר שלושים שנה, לדבר איתו על מדליית זהב".

בדקות הקרובות יתברר שהמדליות עשויות מנחושת, הזהב הוא רק ציפוי דקיק, ומדליית זהב שווה בסך הכל 3 יורו. זהבי: "אז אם אני רוצה לעשות דאווין, אני יכול לרכוש ממך מדליה זהב שמצוירות עליה מאפרה, סיגרייה וכוס קפה"?
מילמן: "כן"!

המאזין הבא רותח על אולמרט ששחרר אסירים פלסטיניים. זהבי: "גם כשביבי שחרר אסירים צעקת"?
מאזין: "שמחתי".
זהבי: "אתה חושב שאולמרט קם בבוקר והחליט לשחרר אסירים כי בא לו, כי זה סבבה, כי אשתו אמרה? וחוץ מזה, זאת לא החלטה פרטית שלו, אלא של ממשלת ישראל".
מאזין: "מי זאת הממשלה הזאת"?!
זהבי: "אה, אז עכשיו אתה פוסל את כל הממשלה. כולם רמאים? גם מופז? גם הרצוג? אולי תיתן לנו חמישה-שישה אנשים שירכיבו את ממשלת החלומות שלך? תן לי לנחש. ראש הממשלה ביבי? שר הבי
טחון שטייניץ? השרה לבטחון פנים לימור לבנת"?
מאזין: "הייתי מחזיר את אורה נמיר לפעילות ציבורית".
זהבי: "הפתעת אותי לטובה. אני מודה לך על השיחה הזו".

ב-13.05 זהבי מקריא את הפינה הקבועה "עם סגולה בארץ הקודש" עם אייטמים על עליית מחירי הביצים, מפעלים מזהמים ו"90 אחוז ממוסדות החינוך בצפון בסכנת שריפה".
זהבי: "ועכשיו נעבור למאזין הבא. אה, בעצם פרסומות. שגיב, למה אתה לא צועק לי פרסומות, אינעל דינק".
שגיב שטיינברג: "פרסומות"…

פעם בכמה תוכניות זהבי מתרגז על שטיינברג במהלך השידור ומפטר אותו בפומבי. הומור פנימי שכזה. אבל היום אין לחץ. הסיבה – חודש אוגוסט, שמפחית דרסטית את מספר המאזינים הפעילים. רבים מהם נמצאים בחו"ל. שיא ההשתתפות, אגב, היה בתקופת ההתנתקות. שטיינברג: "350 מאזינים התקשרו. כל רגע נתון 20 אנשים רצו לדבר. במשך שלוש שעות לא זזתי מהכיסא".
זהבי, עכשיו רגוע כאן, לא?
"כן, וטוב שיש יום כזה. בימים אחרים אני לא יכול לדבר אחר כך" – ומלטף את גרונו.

העיתונאי מוטי גילת עולה לשידור ומספר: "כמה ימים לפני שנסעתי לרוסיה, חברת הביטוח שלי ביקשה שאעבור בדיקות, ובמסגרת אחת מהן הזריקו לי חומר רדיואקטיבי, שאמור להתפוגג תוך כמה שבועות. לא הזהירו אותי שמכשירי הבדיקה בשדה התעופה שם יפעילו צופרים ואני אוקף שוטרים". הסיוט חזר על עצמו גם בקרמלין, ושוב בשדה התעופה בדרך לישראל. לזהבי חשוב שהציבור יהיה מודע לעניין ויצטייד במידת הצורך במסמכים רפואיים שיבהירו בנמלי תעופה זרים שלא מדובר בטרוריסטים.

זהבי מסיים: "לפני עשר שנים הלך לעולמו איש דגול, כותב ברמה בינלאומית, חנוך לוין. והיתה להקה, 'אחרית הימים', ששרה משיריו. אז לבקשת מאזינה אינטליגנטית, נשמיע את 'העץ הוא גבוה'. תוך כדי השיר הוא נפרד מהמאזינים – "תהיו אנשים טובים". 13.55 והוא כבר מחוץ לאולפן, שבו נשמעים אותות הסגירה של "זהבי עצבני".

זהבי, ממה אתה מבסוט?
"מזה שאני קם בבוקר".               

משדר זיהוי           

שם התוכנית: "זהבי עצבני"
תחנה: רדיו ללא הפסקה
מייסד ומגיש: נתן זהבי
עורך ומפיק: שגיב שטיינברג  שגיב שטיינברג
שיבוץ: ימים א'-ד', 14-12
קילומטראז': משנת 95'
קהל יעד: "האזרח הקטן"
פורסם ב"גלובס" ב-27-28.8.08