כמה גוונים של אור יש בה. כמעט כמו מספר המשמעויות שיש לאור עצמו – פיזיקלית, ויזואלית, סמלית, רגשית, וכולן שזורות בה.
ליום הולדתה, בחרתי שירי אור. שיר לכל שנה שלה – ובכל אחד מהם טמונה זווית אחרת של האור. ותוך כדי האזנה ברצף – התגלו לי משמעויות משותפות לכל השירים האלה, כולל רמזים מפורשים או נסתרים לאינסוף.
בשיר הזה יש סוד. הוא לא רק אור עולץ וצוהל – כפי שמתבטא למשל בביצוע הקלאסי שלו, של שושנה דמארי. יש בו גם אפלולית וגוונים כהים, כולל שמיים מעוננים. הביצוע כאן הוא מתוך ההצגה "סימני דרך" בהבימה, על חיי נעמי שמר, שאוריאת ואני צפינו בה בחופש הגדול.
משפט לקחת: "עוצמת את עיניי אבל השמש היא בפנים".
לפעמים יותר מדי אור, זה פחות טוב. כך מתברר מהשיר של דניאל סאן קריאף. ושימו לב איך היא מצטטת את פתיחת השיר הקודם.
משפט לקחת: "אור עולה בבוקר, זה מציף אותך מבפנים".
תהיות פואטיות על רקע עולם כאוטי, עם חסד של תקווה – בשיר הנושא מתוך אלבום הסולו השני של שרון מולדאבי, שיצא לפני 20 שנה בדיוק (2002).
משפט לקחת: "הגלים מנגנים את השיר של הרחם כשאנחנו שוכבים על הגב. מביטים לאינסוף, מחפשים את הנפש, שהלכה לאיבוד בשביל החלב".
עוד שיר שיש בו אהבה, ותקשורת לבבות מלבבת, ובעיקר הבנה שלהיות אנושי זה לא תמיד מכאיב, ופגיעוּת אינה בהכרח חיסרון.
משפט לקחת: "כמה זמן, כמה אור, כמה יש בעולם".
כלת פרס אקו"ם הטרייה (2022) למפעל חיים, שרה בעדינות לופתת על החיים השבריריים האלה עם ספק אמונה – ספק שכנוע עצמי: "כל מה שעצוב עכשיו לא יכאב". הלוואי.
משפט לקחת: "מהי אהבת חיי? האור שמאיר עליי. מהי אהבה בלי תנאי? האור שמאיר עליי".
שיר אהבה יפהפה ושוחר טוב מנקודת מוצא והתכוונות של גבריות אינטליגנטית-רגשית.
משפט לקחת: "בסוף הדרך, כשהולכים עד הסוף בדרך, אז פתאום רואים את האין סוף".
בקול של חכמת שבט מוארת, המעתירה מניסיונה חוכמה קדמונית, חוה אלברשטיין מעניקה בנדיבות צידה לדרכים ושומעים בקולה את החיוך.
משפט לקחת: "האור שבלבך עושה את חייך שיר".
אהבה כמקור הטוב המוחלט. כל כך פשוט, אבל כה פילאי באופן הלא מובן מאליו שבו היא מתחוללת.
משפט לקחת: "אני רואה בך את התום. את זוהרת כשנגמר לי יום".
כשהייתה בכיתה א', אוריאת מחקה את האות ה' מהשאלות בחוברת הלימוד והוסיפה את האות ת'. וכך, השאלה "מה אתה חושב" הפכה תחת ידיה ל"מה את חושבת". השבוע, המורה כבר ביקש ממנה שתספר לכיתה על אדם וחווה מנקודת מבט פמיניסטית. הגיע הזמן שהיא תקשיב (וגם אתן ואתם) לשיר הזה של ליאת יצחקי. באופן שבו הזמן פועל עליה כרגע, חלקים ממנו כנראה יישמעו לה עדיין רחוקים – אבל אני כבר יכולה להריח את התמורות כבר עכשיו.
משפט לקחת: "יום ועוד יום ולא נשאר לך זמן לחלום. ואת בשלך, את לא מוותרת. מפזרת טוב ותמיד זוכרת: שיר ועוד שיר יביאו אל העיר אור בהיר".
איך אפשר בכלל לשורר שירי אור בלי השיר המקסים הזה ששוזר שתי ישויות מוארות – אור וירושלים. ירושלים במלוא יופיה ובלי שום כיעור אקולוגי או פוליטי שנותרים כאן בחוץ באופן פואטי ועקרוני. וכמה הולמת כאן הפריטה של נבל העשור – ביום הולדת עשר.
משפט לקחת: "ראיתי עיר עוטפת אור, והיא עולה בשלל צבעי הקשת. והיא נוגנת בי כנבל העשור".
ואחד לשנה הבאה:
שיר מתוק מרוב תום, נושן ושכוח – עם טבע, מעגל דורות אוהב ושובבות. מתנה לכל השוהים באור.
משפט לקחת: "ואור יסמינים ודבש, פריחות עליזות של אביב, ואיזה עולם חדש".