הזמן: מלחמת לבנון הראשונה. המקומות: קיבוץ סעד וקיבוץ עלומים – בדרום שעדיין לא נקרא עוטף עזה. הזיכרון: ארוחות בוקר בחדר האוכל בשנה הזכורה לטוב שלמדתי שם בבית הספר. ריחות של יום חדש מהולים באוכל קיבוצי טרי חם, ומהרדיו בוקע תמיד שיר אחד חדש שמתנגן שוב ושוב: בוא בשלום. רחל שפירא כתבה, נורית הירש הלחינה, והביצוע העדין-נחוש התחלף בין להקת הכיס ללהקת האחים והאחיות. "ואנחנו צמאים לאות", הם שרו. כל כך צמאים לאות היינו. עד היום.

הזמן: סוף נובמבר השנה. המקום: אולפן ההקלטות מצלול בדרום תל אביב. כמה מלחמות עברו מאז? אני לא רוצה לספור. כמה ימים לפני כן שוחחתי בטלפון עם ליאת יצחקי – זמרת-יוצרת מקסימה, שכבר שיתפנו פעולה בעבר – ועוד נשתף. חוץ מלהיות יוצרת, היא גם אמא, ושניים מתוך חמשת ילדיה חיילים במלחמה הנוכחית. הבכור – קצין קרבי שמשרת בעזה. שיבוא כבר בשלום עם שאר החיילים והחטופים. סיפרתי לליאת על השיר ההוא, שבזמן האחרון חזר לשהות במחשבותיי. הרדיו לא משמיע אותו משום מה, אבל ברדיו הנפש שלי הוא מתנגן ממש כמו אז. תהיתי באוזניה איך דווקא בתקופה הזו השיר ההוא מעט נשכח. תמהתי מדוע אין לו ביצוע מחודש, הרי הוא כה מתבקש. דמיינתי אותו מושר במתיקות על ידי מקהלת ילדים.

בכלל לא דמיינתי את מה שקרה כמה ימים אחר כך – שיחת טלפון נוספת מליאת, שבעקבותיה מצאתי את עצמי באולפן ההוא, אבל לפני שאסביר, הנה המילים של השיר.

צִפֳּרֵי הַצָּפוֹן כְּבָר הִגִּיעוּ
מִתְעַרְבֵּל הָאָבָק בַּגְּבָעוֹת
אֲחוֹתֵנוּ הָרוּחַ עָבְרָה בַּדְּרָכִים
וַאֲנַחְנוּ צְמֵאִים לְאוֹת.

בּוֹא בְּשָׁלוֹם, הַחֻרְשָׁה מַזְכִּירָה
בְּטֶרֶם חֶלְקָה אַחְרוֹנָה תִּזָּרַע
וּבְטֶרֶם יוּגַף חַלּוֹן
אָנָּא, שׁוּב אֵלֵינוּ בְּשָׁלוֹם.

בּוֹא בְּשָׁלוֹם, נִפְתָּחוֹת חֲצֵרוֹת
עָרַכְנוּ שֻׁלְחָן וְהִדְלַקְנוּ נֵרוֹת
וּבְטֶרֶם יוּשַׁר מִזְמוֹר
נְחַכֶּה לְךָ שֶׁתַּחֲזֹר.

מִתְרַפֵּק הָאֵזוֹב עַל הָאֶבֶן
כְּתִינוֹק עַל אִמּוֹ הַיְחִידָה
אֲחוֹתֵנוּ הָרוּחַ עָבְרָה בַּשָּׂדוֹת
וְהַגֶּשֶׁם בְּכַף יָדָהּ.

בּוֹא בְּשָׁלוֹם…

כּוֹכָבִים יְשַׁבְּצוּ אֶת הָאֹפֶק
הַיָּרֵחַ יַשְׁלִים מַחְסוֹרו
אֲחוֹתֵנוּ תִּפְגּשׁ בַּטָּלֶה הָאוֹבֵד
בְּעֶדְנָה תְּלַטֵּף צַמְרוֹ.

בּוֹא בְּשָׁלוֹם, הַחֻרְשָׁה מַזְכִּירָה
בְּטֶרֶם חֶלְקָה אַחְרוֹנָה תִּזָּרַע
וּבְטֶרֶם יוּגַף חַלּוֹן
אָנָּא, שׁוּב אֵלֵינוּ בְּשָׁלוֹם.

בּוֹא בְּשָׁלוֹם, נִפְתָּחוֹת חֲצֵרוֹת
עָרַכְנוּ שֻׁלְחָן וְהִדְלַקְנוּ נֵרוֹת
וּבְטֶרֶם יוּגַף חַלּוֹן
אָנָּא, שׁוּב אֵלֵינוּ בְּשָׁלוֹם.

הציפייה שאופפת את השיר מאווששת געגועים, ומי שנושאת אותם בדרך הדו-כיוונית היא הרוח. אחותנו הרוח אשר:

עברה בדרכים * עברה בשדות והגשם בכף ידה * תפגוש בטלה האובד, בעדנה תלטף צמרו.

זוכרים את הטלה האובד מ"ערב מול הגלעד" של לאה גולדברג? שיר ערש כה קיבוצניקי, שאכן הוקדש לילדי קיבוץ אפיקים. בסוף הוא הרי חזר הביתה: "ישוב טלה אל חיק האם. ישכב בדיר ויירדם. והכבשה תישק אותו. והיא תקרא אותו בשם". גם בוא בשלום הוא שיר מאוד קיבוצניקי – במובן החקלאי, למשל בתיאור הזמן: בטרם חלקה אחרונה תיזרע. והטלה הוא כמובן הילד, גם אם הוא בן עשרים או חמישים. בשביל אמא שלו הוא תמיד נשאר הטלה שלה. אבל מי שפגשה אותו לפניה היא אחותנו הרוח.

והרוח – איננה רק משב האוויר. היא גם רוחניות, נשמה וכוח פנימי. הלך נפש ורוח התקופה ומצב צבירה בשני קצוות – קוצר רוח וקור רוח, וגם שפלות רוח ושאר רוח.

ואת הרוח הזאת, העזה, פגשתי בסוף נובמבר – תחילת כסלו באולפן ההקלטות, כשזמרות אימהות מעוטף עזה – מהעיר שדרות, מהמושבים ומהקיבוצים שרו עם ליאת והקליטו את "בוא בשלום".

הייתה רוח מיוחדת באוויר. התוגה, הגעגועים והאימה העמומה של הימים האלה היו שם לצד התקווה, האמונה והנחישות. "אני מרגישה את כל המשפחות של החטופים עלי", אמרה אחת מהן תוך כדי ההקלטה. כולן הנהנו בהזדהות וליאת אמרה: "מצוין. תכניסו את זה לשירה".

והן הכניסו.

הן שרו שוב ושוב עד שהכול והקול דויקו וזוקקו, ושירתן לא נשחקה במהלך החזרות החוזרות ונשנות. פניהן הביעו את מה שמישהי מהן ניסחה: "אני מרגישה שליחות עם השיר הזה".

בניגוד לשתי הגרסאות המקוריות של השיר (כאמור, של להקות הכיס והאחים והאחיות), ששירתן פוסעת במתינות, מהדהדת את התוגה, בגרסה הנוכחית הצעדים דוהרים והעיבוד אנרגטי יותר, ובנימה אוריינטלית. כמו ההבדל שבין תה חורפי עם לימון (במקור) לתה עם נענע (עכשיו). יותר קצב, יותר אופטימיות – התקווה שלהן מוחשית, והיא סוחפת.

נדב ביטון, המעבד המוזיקלי, הסביר להן איך להדגיש אותה בצירוף המילים בוא בשלום. "המם הסופית צריכה להיות פסקנית. לא ארוכה ומתמשכת, אלא כמו סימן קריאה – שאומר שכולם חוזרים".

מילים: רחל שפירא
לחן: נורית הירש
שירה: ליאת יצחקי
ואימהות העוטף: מירי אסולין, טל לוי, עופרה ביטון, אלומה שיטרית, אילנה גל, נטף דהן
קולות: גלית ערוסי ונופר כהן

הפקה: ליאת יצחקי
עיבוד מוזיקלי: נדב ביטון, נתנאל בן גיאת, ליאת יצחקי
כלי הקשה: גולן קולש
חליל ניי :מישל אסייג
עוד, מנדול ובנג'ו: ויקטור וייצמן
תכנותים וגיטרות: נתנאל בן גיאת
פסנתר וקלידים: נדב ביטון
טכנאי מיקס ומאסטרינג: שרון רייז
הוקלט באולפני ארט אשדוד
הקלטות נוספות: אולפני מצלול, תל אביב 
טכנאים: יונתן ברק, יאיר טרגנו
עוזר טכנאי: גאי סגס

קליפ
תסריט: ליאת יצחקי ומשה צ׳יטיאת
צילום ועריכה: משה צ'יטיאת
צילומים נוספים: עזרי טובי
איפור: מור צור
עוזרת הפקה: אילנה גמליאל