כתל אביבית מלידה, ירושלים הייתה בשבילי בילדותי המוקדמת הוויה אגדתית, כמעט בלתי מושגת. עד שהגעתי אליה לראשונה (כנראה בגיל של תחילת בית ספר יסודי) היא בעיקר הייתה מהות מתנגנת. בעצם מושֶרת. ובראש ובראשונה "ירושלים של זהב". זהב! אני זוכרת אותי, ילדת גן, מוקסמת מהמהלכים המוזיקליים בשיר הזה של נעמי שמר. כולי דרוכה לאורך השיר לקראת השיא – השינוי הדרמתי במנגינה בפעם השנייה שבה מושר הפזמון: "הלוא לכל שירייך א-א-ני-אי כינור, כי-אי-נור". התרגשתי ממש, בכל פעם, גם מהתהייה אם קולי יצליח […]