שיר בכיף

מוצאי שבת האחרון, אולם צוותא בתל אביב, קורין אלאל מתפקעת מצחוק. היא כבר סיימה לערוך היכרות נרגשת בין הקהל לבין כל שיריה החדשים מהאלבום המצוין "כאחד האדם" ועכשיו היא בחלק הלהיטי, מחדשת ומפתיעה גם בשירים המוכרים ומקסימה את הקהל בחן הבלתי אמצעי שלה: "שמעתי שהסעודים רוצים לקחת קרחונים מהקוטב כדי שיהיה להם מים, זה לא הסוסים שמדברים בעברית, זה הסעודים שמדברים קרחונית". רגע לפני ששרה את "אנטרקטיקה", היא ירתה צרור אסוציאציות מצחיקות במיוחד, כולל ווייז המכוון את דרכם של קרחונים עם מנועים קטנים. "אהבה היא אור הולך ובא", שר איתה הקהל, אבל האור שלה נשאר – גם כשהאולם הוחשך בהתאמה למילות הסיום של השיר "ערמונים מהאש" שהלחינה לגלי עטרי ("האש תדעך בארמונות") והיא חצבה ממנו עוד ניואנסים של קסם.

בשלות וילדותיות, עדינות ועוצמה בקולה השברירי. עם אלבום לא פשוט בתכניו, מוקיעי העוולות ומבקשי הענווה. השירים היפים, שלשניים מהם אלאל כתבה גם את המילים, קיבלו את הקומוניקטיביות שלהם על הבמה, בהופעה, גם אם אינם מזדרזים להתגלות ככאלה בהאזנות ראשונות באינטימיות שבין האדם לעצמו.

הקהל אהד מראש. רבים ממנו השתתפו במימון האלבום במסגרת גיוס ההמונים. התרגשו מההתרגשות של אלאל בשירים החדשים, וליוו אותה בקולם בשירים הישנים. "שפת אימי" זכתה לעיבוד אוריינטלי ים תיכוני, "כשזה עמוק" – העמיק עוד יותר, "מעיין" ריגש יותר מתמיד וב"ימי הפרח והאהבה" התחדדה ה"מותקיות" שלה – דוקרנית ורכה.

באמצע ההופעה, היא פטפטה על שלמה המלך: "כשעבדתי על האלבום 'קהלת' וקראתי את כל הפרקים שלו, גיליתי כמה חכם הוא היה. הוא גם היה ראשון שדיבר על סאונד, אז התאהבתי בו!" – וזה היה האות לביצוע של השיר החותם את האלבום, "הסאונדמן של העולם", שכתבה בהשראת קהלת ההוא. חבל שדווקא הסאונד של ההופעה לא עשה לה כבוד, ולפחות מהמושבים בשורות הראשונות באולם, נבלע לעיתים קולה ושוטחו וטושטשו כלי הנגינה. ולמרות זאת, הנגנים – ובראשם, בקלידים, מיכאל גוטליב שהפיק ועיבד את שירי האלבום, וגם הגיטריסט ניר פופליקר, הבסיסט אורן לץ והמתופף שי ששון – יצרו רגעים נחרטים שרוממו את כל השירים, בעיקר בדיאלוגים בין הכינור של ורה גורנשטיין לחליל ולסקסופון של אילן קורן.

קורין, קופצנית משמחה, הזמינה לבמה את הבן שלה, יהונתן, בן 9, ששר איתה במתיקות את "אין לי ארץ אחרת". בהדרן הוא סיפר שהצלצול בבית ספרו הוא "שיר בכיף" – שיר שגם חתם סופית את ההופעה, בכיף. מי שתהה לגבי מקור האנרגיות של אלאל, מצא את התשובה בשיר החדש "סופה" (שכתב מאיר איינשטיין): "זאת סערה שאני מכירה כבר שנים. זאת סערה שאני מכירה. סופה של מקומות קטנים". בול.

פורסם בגלובס ב-22.6.2017