המצוינות תמיד ריחפה מעל שולי רנד כמו הילה. כך היה בימי מטאוריותו כשחקן צעיר בתיאטרון ("המלט", "הדיבוק") ובקולנוע ("המיועד", "החיים על פי אגפא" ועוד), וגם כשהפך לחסיד ברסלב ויצר את הסרט "אושפיזין" והצגות יחיד בנוסח יהודי. לכן, לאור יציאת אלבום הבכורה שלו, "נקודה טובה", מסקרן לדעת אם המצוינות ממשיכה לחבור אל רנד גם כמוזיקאי.
 
ובכן, תו התקן של האיכות הרנדית מוטבע גם כאן, ב-11 השירים היפים, שרנד הלחין בכישרון, כתב היטב ושר בקול שעל חסרונותיו הווקליים מכפרים שירתו רבת ההבעה ונבחרת הנגנים המצוינת, שכוללת את אהוד בנאי (שירה, קולות, גיטרה אקוסטית ומפוחית), אסף אמדורסקי (קולות, אורגן המונד, פסנתר, קסילופון, בס ופנדר), קרני פוסטל (צ'לו), עמית יצחק (גיטרות) ועוד. על הכל מנצח שמוליק דניאל, שהפיק ועיבד הפקה עשירה, אשר אינה מסתירה את ההתרחשות הצבעונית, אלא מחדדת את גווניה.   
 
ההתרחשות הזו מתגלמת גם בשירים עצמם, שתכניהם משמעותיים לא פחות מצורתם. המסרים שמובעים בהם עוסקים באמונה הדתית באופן כה מוחצן ומעביר תחושת שליחות עד שלא ברור אם המוזיקה אצל רנד היא אמצעי או מטרה. התהייה הזו רלוונטית כאשר מקשיבים למוזיקה הזו באופן מתבונן וביקורתי ותמהים האם, למשל, העובדה שהשירים קליטים מאוד משרתת גם מטרות אידיאולוגיות חוץ-מוזיקליות? לזכותו של רנד ייאמר שתמונת העולם הדתי שהוא מציג בשיריו אינה מיסיונרית מתייפייפת בנוסח "הכל מושלם ומלא אושר בדת". להיפך. הוא מתאר בפירוט רגעים של חוסר תכלית (בשיר "מה התכלית"), ריקנות ("מוחין דקטנות"), צער ("נקודה טובה" – דואט עם אהוד בנאי) ומשבר – בשיר "אייכה", שבו הוא נשמע פגיע בקולו שעולה לגבהים שבהם רהיטותו נפגמת. עם זאת, בסופו של דבר, האמונה אצל רנד תמיד מנצחת. כך למשל בשיר "המשורר", שבו הכופר מובס ומודה בטעותו, ובשיר "מוחין דקטנות" (מושג קבלי שמשמעותו חשיבה צרה ומצומצמת), שבו המצוקה התפוגגה, הלב נפתח ואפילו "התפלק" לו שיר (הציטוט מהמקור).        
 
אבל יש גם שירים אחרים, שהאש שבוערת מתוכם אינה של חומרי נפץ, אלא של חום זוהר, למשל: "סגולה" – שבו רנד מזכיר את מאיר אריאל בהגשה המחוספסת ובכתיבה ("תראו איך שהיא מנגנת, כמו לא מרגישה את הסכין בגב. אגב, היא תמיד נאמנה לו, בגלגול הזה ובגלגול שלפניו"), כולל קולות שנשמעים כמו של "השלושרים" וקרנבל של כלי נשיפה; "רפא-אל" מעלה הדמעות, "בן מלך" שנשמע כמו מארש ניצחון במלחמה על השטן ו"אחותי" עם המקצב היווני והמנדולינה שנשמעת כמו בוזוקי.    
 
וכך, המאמינים יתחדשו בפסקול מרהיב לאמונתם, וגם הספקנים והכופרים יתענגו מיופיו המוזיקלי של בר הפלוגתא שלהם. כל אחד מהצדדים יוכל לרתום לצרכיו את העלילה הוויזואלית של "נקודה טובה" שמתרחשת על העטיפה ובחוברת: רנד בבגדיו החרדיים צולל במים הכחולים, מנגן מתחתם, שר מעליהם, עד שלבסוף צף על פני המים כובעו בלבד.          
 
"נקודה טובה", שולי רנד

פורסם ב-ynet ב-8.4.08