מרוזה מרציפן עד אוזן המן

מכינים משלוח מנות? בין אוזני המן לממתקים, מצווה לשמח גם במוזיקה חדשה משובחת. כמו בכל שנה בפורים, קבלו מאיתנו משלוח מנות מוזיקלי

הקלאסי: שלמה גרוניך – "המיטב" (NMC והד ארצי)

לצמצם לאוסף אחד את היצירתיות העצומה והמגוונת של שלמה גרוניך, זוהי משימה יומרנית. ובכל זאת, שלושת הדיסקים המהווים את "המיטב" שלו מצליחים בכך, בזכות עריכה משובחת של דוד אפשטיין.

הדיסק הראשון מורכב מאלבומי הסולו שלו. בדיסק השני שיתופי פעולה של גרוניך עם מוזיקאים אחרים, כמו להקת "קצת אחרת", "מאחורי הצלילים" עם מתי כספי, "זהו זה" ועוד. הדיסק השלישי עשוי מחומרים נדירים, החל מהקלטות ביתיות משנת 71' ועד קטעים מהופעת אורח במופע של להקת "איטליז" במועדון הבארבי בתל אביב, והופעה שלו במועדון "הצוללת הצהובה" בירושלים – שניהם מהשנה שעברה.

מעניין ומענג לעקוב אחרי השינויים בקולו של גרוניך – בהתחלה דק, גבוה וענוג, ובהמשך מעמיק ומנמיך. חוץ מזה, "שיר המסע" עם מקהלת "שבא" ממשיך לרגש גם היום, המבטא הצרפתי באמצע "יש לי סימפתיה" עדיין מצחיק ו"נואיבה" רב קסם כתמיד.

כמו בכל "ארוחת טעימות", לא כל המאכלים הנפלאים של מסעדת גרוניך מיוצגים כאן. מי שחפץ בתפריט השלם, מוזמן לפנות לאלבומים המקוריים. ועם זאת, האוסף מעניק חוויה שנשארת גם לאחר זמן ההאזנה. כמו שנאמר במילים של גרוניך עצמו, בשיר "וזה זורם" עם העבריים מדימונה, שהוקלט בהופעה חיה בתוכנית "במעגל" עם דן שילון משנת 97': "המוזיקה כמו נחל, קולחת ולוקחת אל איי השראה".

האינטימי: שלום חנוך – "אדם בתוך עצמו" (NMC)

"אדם בתוך עצמו", אלבום הבכורה של שלום חנוך משנת 1977, יצא במהדורה מחודשת. בניגוד למהדורה שיצאה ב-2002, הפעם מדובר בשני דיסקים: האלבום, כולל הבונוסים המענגים "לך לפסיכיאטור" ו"בואי לרקוד" – שני שירים שהוקלטו כבר בשנת 73' עם להקת "בני נח", וכן דיסק DVD ובו הופעה חיה במועדון "צוותא" משנת 78'. בהופעה נכללים ביצועים ל"לילה", "סוף עונת התפוזים", "אגדת דשא" ו"מאיה", וכן שני שירים מהתוכנית "עוד להיט" מ-77' – "לילות שקטים" ו"אדם בתוך עצמו".

השירים שב"אדם בתוך עצמו" הם ארוכים ("טיול ליפו" נמשך יותר מעשר דקות), כך שהעונג נמשך זמן רב. הם מתארים בדידות ומתחברים במתיקות עצובה אל הנשמה באינספור חיישנים. אפילו "בואי לרקוד" המרקיד, שמסחרר ומשמח בעליצותו המטופשת, מחדד את רצינותם ועומקם של השירים האחרים.

"אדם בתוך עצמו הוא גר", ולמזלנו, האדם הספציפי הזה הסכים להשאיר את הדלת פתוחה. כבר מראשיתו חנוך היה מלחין נפלא, דייקן מילים וצנוע. "לפעמים הוא שר", כלומר לא תמיד, אבל כשזה קורה, ובמיוחד באלבום הזה, משמח להיפגש איתו באופן אינטימי.

המרגש: "עמיר לב בזאפה" (התו השמיני)

כשהשירים של עמיר לב מתודלקים באנרגיית הופעות, נוספת להם איכות פראית, שלא תמיד מוחצנת ממנו באלבומי האולפן שלו. אלבום הופעה הוא, אם כך, דרך מצוינת לשמר את אותו ניצוץ. עכשיו יוצא אלבום כזה, המתעד הופעה של לב במועדון זאפה מלפני שלוש שנים.

בהופעה ההיא לב שר שירים מאלבומו החדש, "הכל כאן", שבאותם ימים עדיין לא יצא לאור, ושירים נבחרים משאר הקריירה שלו. והיו שם גם אורחים, שממשיכים להגיח עד היום בהופעותיו: גבע אלון וברי סחרוף. באחד השירים באלבום, "כבוי", הם אפילו מופיעים ביחד, שלושתם.

אוהביו המושבעים של לב יתמוגגו מהאלבום המצוין הזה. לאלה שטרם נחשפו לאחד מטובי הכותבים כאן, ששר בקולו המחוספס (וזה באנדרסטייטמנט) את סיפוריו האנושיים-חברתיים, זאת הזדמנות נהדרת להתוודע אליו ולמבחר מיצירתו.

אוהבי מוזיקה, באשר הם, יתרגשו מלב ומסחרוף המחדשים ביחד את השיר "ג'ינג'יות" של צמד ה"ג'ינג'יות" שכבר מזמן נכחד (אמיר צורף ותמיר אלברט). "כשיש אתה סובל, כשאין אתה סובל", הם שרים, אבל בכל מה שקשור לאלבום הזה, כשיש, אתה דווקא נהנה.

הספרותי: שאול בסר – "הים לקח הים נתן" (היי פידליטי)

גם מי שלא קרא את הספר "אותו הים" של עמוס עוז, יכול ליהנות מאלבום הבכורה של שאול בסר, "הים לקח הים נתן", המתבסס עליו. צריך רק לעמוד בתנאי אחד – להסכים להיכנס לתוך עולמו המיוחד. זוהי חוויה מומלצת לאנשים שאנשים מרתקים אותם, משום שהאלבום הזה מעניק קול לדמויות ומספר את סיפורן.

בסר הלחין את הסיפורים האלה, שכתב עוז, והוא מנגן בפסנתר ושר אותם ביחד עם המוזיקאים יהלי סובול וחן קליין וכן אנשי התיאטרון לאורה רבלין, שהיא אמו (וגם ערכה את האלבום וייעצה אמנותית), ושמעון מימרן.

המפגש עם הדמויות, שמקבלות את חיותן ממילים חדות, ממנגינות יפות ומביצועים עתירי הבעה, מעורר הנאה כפולה – אינטלקטואלית ורגשית. המוזיקה היא המתווכת, אבל גם התוצאה של המפגש הסוער, החרישי, המסתורי והמבקש קִרבה בין המאזין לשירים.

המרענן: הקרקס של דולי – "מראה מראה" (NMC)

"הקרקס של דולי" הוא הרכב פּאנק-רוק קברטי, שהוציא את "פופ סתם" – שיר תגובה ל"רוק סתם" של מיכל אמדורסקי, יצר מופע מחאה נגד כוכב נולד (בסיסמה "צביקה הדר לכלא") ושיתוף פעולה עם דודו זר, במופע שכלל גרסאות פאנק לשירי "פרפר נחמד".

"מראה מראה" הוא אלבום הבכורה המרשים של ההרכב. לירון רפאלי הסולנית כתבה את הטקסטים ואת רוב הלחנים, ולצידה מנגנים היטב דרור גולן בתופים, אסף לסרי בבס ודרור דורנבאום בגיטרות. רפאלי היא רוקיסטית פגיעה, והשירים שהיא שרה נועזים במילים ובתכנים, אבל מלאים כנות ואפילו תמימות – שילוב מרגש במיוחד.

בכלל, "הקרקס של דולי" מצטיינים בערבובים בין עדינות פיוטית לבוטות, כמו "את השמש של חודש ניסן לא אהבתי במיוחד, את יפי הפנים שנברו לי בזבל גירשתי מיד" ("מי אתה שתהיה מאושר"), או "והכוכב יריתי בו ועכשיו הוא מנצנץ על הרצפה" ("סאדו"). רפאלי צועקת, מעוותת את קולה ומתיילדת, וגם יודעת להיות במיטבה כשהיא שרה בפשטות. לצד הטקסטים הקודרים ישנו הומור, למשל ברצועת ההפתעה – פרודיה מצחיקה על השיר "הילדה הכי יפה בגן".

מדובר בחבורה מוזיקלית מאוד, עם דעות מנומקות שהם מבטאים במקוריות. בזכותם, מתברר שאפשר עדיין ליצור רוקנ'רול כשהוא מופשט מקלישאות, ואפילו בעברית.

פורסם ב-ynet ב-28.2.10