הקול של שני קדר הוא שלג חם. את האלגנטיות הקרירה שלה מבעירים תנורים עם אש עדינה ורכה, כזו שאם מכניסים אליה יד, לא נכווים אלא מקבלים ליטוף. באלבום הבכורה שלה, "Bloodlines", היא מתגלה כיוצרת חדשה שמעוררת סימפתיה מיידית בזכות הנועם שקצותיו חרוכים.

לכאורה אין בקדר חידוש. קל לדחוף אותה מיידית למגירה ההולכת ונגדשת של זמרות ישראליות חינניות ששרות באנגלית. קל גם לשלוף את הקלישאות על "אלבום חורף" אידיאלי, עם כל דימויי שמיכת הפוך והשוקו החם כשבחוץ הגשם ומעלליו הקודרים.

קדר אינה מכחידה את הדימויים האלה, משום שקלישאות כידוע הן נכונות, אבל היא פשוט מתעלה עליהן בדרכה הייחודית, שממזגת בתבונה ובעומק שכל ורגש בדרך היציבה והבוטחת שבה היא שרה את הטקסטים האבודים שלה. האישיות המוזיקלית שלה, כפי שנחשפת באלבום, מקרינה אינטליגנציה שקטה ורצינית, ויודעת להשתמש בעוצמותיה בתבונה, מבלי לבטא אותן במלואן. האיפוק השירתי שלה מכיל נדיבות שמתחשק להכניס ללב באופן מיידי.

בנימין אסתרליס, שהפיק את האלבום, הוציא מקדר צליל נקי ורך, אם כי לא רכרוכי. רק בשיר "Fire", שמתחיל חרישית עד שגיטרה חשמלית צורמת בו את הניקיון, מתגלות איכויות נוספות של קדר. קולה מתגבר בהדרגה, ועם העיבוד שנפתח אל רעש רוקיסטי, מתברר שהיא מגוונת מכדי להתקבע לסגנון אחד. השיר שבא אחריו, "in the morning", בעל המנגינה היפהפיה שנקטעת בפתאומיות, משלב את שתי האנרגיות, הרועשת והשקטה, בעוד שהשיר האחרון, "ink", חוזר אל נקודת המוצא המהורהרת.

יש בקול של קדר שקיפות של מים, שמצד אחד מרווים ומעבירים דרכם צבעים וריחות, אבל מצד שני, טעמם ניטרלי מדי. לקדר יש סגנון מובחן ונבדל משלה, אבל נראה שבשלב זה היא בחרה לעדן אותו. ישנם מוזיקאים שבאלבומם הראשון מוכרחים להראות בפני העולם "תצוגת תכלית" מגוונת ככל האפשר – הנה אני לפניכם, ואלה כל כשרונותיי. קדר, כך עולה מהאזנות לאלבומה, מרסנת את יכולותיה ומעמידה אותן פחות או יותר על אותו מישור. הדבר יוצר אחידות חיובית, אך עלול גם לשעמם אם תתמיד יותר מדי באותו קו שצניעותו, בסופו של דבר, מגבילה.

קדר, שהיא גם מעצבת גרפית, עיצבה לאלבומה עטיפה אלגנטית-מינימליסטית, עם צבעי פסטל וצילום התרחשות ישנה בשחור-לבן. חבל שלא מצורפת כנהוג חוברת עם מילות השירים. עם זאת, ניתן למצוא את הטקסטים באתר שלה:
http://www.shanykedar.com/music.htm

ההאזנות החוזרות ונשנות לאלבומה של קדר מאשרות את הנעימות שמתגלה כבר מהמפגש הראשוני איתו. התחושה היא כמו עם בגד נוח, שמלבישה ללבישה מתאים את עצמו לגוף, ובמקרה הזה לנפש. וכך, המאזין והמואזן מתקרבים זה אל זה עד שמתמזגים לישות אחת, שמתיישנת ומתחדשת בכל לבישה של אריג השיר.

 שני קדר  Bloodlines
 Hiss Records

9.11.06, ynet