שיר בכיף

שמונה שנים אחרי שקורין אלאל יצרה את "אנטארקטיקה", היא ביצעה מחדש את האלבום על בימת פסטיבל "הפסנתר מארח". זה לא היה מופע החייאה, כי השירים הללו מעולם לא מתו או התיישנו, והם ממשיכים להסתובב איתנו במלוא האטרקטיביות שלהם.
אלאל לא נחפזה אמש לפתוח בשירי האלבום ההוא, וביחד עם אלונה טוראל על הפסנתר, יוראי אורון בבס והגיטרות שלה, הרעיפה על הבמה עוד ועוד להיטים מאלבומיה האחרים. תחילה "מעיין", שבמופע שאחריה, באותו אולם, שר אותו אביתר בנאי ביחד עם אמיר צורף. הביצועים השונים במובהק לשיר הזה רק המחישו את המרחבים שצפונים בלחניה של אלאל ועד כמה ניתן להגיע למקומות שונים באותה המנגינה.

"זן נדיר", "כשזה עמוק" ו"לחיות" הושלכו באוויר ומיד נתפסו בהתלהבות על ידי קהל אוהד, שנהנה לשיר ביחד עם אלאל. היא, בתגובה, נהנתה עוד יותר ועודדה את ההזרמה ההדדית של האנרגיות השיריות. טוראל ואורון הטעינו אותה במיומנות טכנית ויצירתית ובו זמנית הוטענו מאורה המתחדש. על רקע כל זה אלאל שרה שני שירים יפהפיים שהלחינה טוראל למילים של המשוררת אגי משעול. ופתאום "הטבעת נפלה", ואחריה שאר שירי "אנטארקטיקה". שיר הוביל לשיר. "התעשייה האבירית" של מאיר גולדברג הביא את "התשמע" של חנה גולדברג ("היא חלמה שאין מכשפות ויש פיות שמלטפות וגם נימפות כל כך שקופות"), שהביא את "בקרוב" הקודר של אהוד מנור ("שוב הבדידות הארוכה שברה בלילה את רוחי, ימים רבים שלא פקחו אלי עיניים). "ומתוך אותה תקופה קשה", סיפרה אלאל אמש, "הגיעה אלי יהודית רביץ והציעה להפיק בשבילי את האלבום הזה".

זה האות לכניסתה של יהודית רביץ, ואחרי חיבוק ממושך השתיים שרו בעליצות משותפת את "ארץ קטנה עם שפם". העליזות דעכה לגמרי בשיר הבא, "Le Dejeuner Du Matin" של ז'אק פרוור. החידוש: בזמן שקורין שרה את הגרסה המקורית, בצרפתית, יהודית שרה-מתרגמת, ומפעים לשמוע פתאום את הכאב הזה בעברית. כשהשתיים שרו ביחד את "שיר לשירה", מוציאות ממנו ניואנסים צליליים חדשים, החלל שבחדר נצבט מרוב מתיקות עדינה. אחר כך הן ביצעו את "אנטארקטיקה", והזוהר שקרן מכל הברה ותנועה שלהן המחיש עד כמה "אהבה", כדברי השיר, היא באמת "אור הולך ובא". ואכן, מעבר לליטוף של השירים המוכרים, לשירה של אלאל שמערבלת חום ופגיעות ולנגינה המדויקת, המרכיב שהכי בלט בהופעה היה האהבה ההדדית. בין זמרת לשיריה, בין השירים לקהל, בין הקהל והנגנים לזמרת ובין הזמרת לקהל ולנגנים, שהפיקו מהאהבה הזאת עוצמה לנגינתם.

בסוף הם ירדו מהבמה, וחזרו אליה, נטולי רביץ, להדרנים: "חזקה מהרוח" – שאלאל הלחינה לגלי עטרי, ו"אי שם בלב".
אי שם באולם שבמרכז סוזן דלל בתל אביב, קהל, מוזיקאית ומלוויה נפגשו לכמעט שעתיים מענגות שבמהלכן התברר בוודאות ש"כשזה עמוק… לתמונה נוספו המון צבעים".

קורין אלאל, "אנטארקטיקה", פסטיבל "הפסנתר מארח", יום רביעי 1.11.06

פורסם ב-ynet ב- 2.11.06