"כמה חן יש בכם", מחייך אביתר בנאי לקהל שלו, המצטרף אליו בשיר "כלום לא עצוב". וזה באמת קהל חינני – יודע אינטואיטיבית מתי להיות קשוב ומתי נלהב. כמה דקות קודם לכן, כשהוא ביצע את "כשזה עמוק" (של ענבל פרלמוטר וקורין אלאל), הקהל מיוזמתו שר באופן מושלם את הקול השני של השיר. זה היה יפה עד דמעות.

שעת הופעה לא סטנדרטית. קצת אחרי חצות וחצי היא התחילה, ובשתיים ורבע בלילה הסתיימה. "אני מקווה שנַחְתם בצהריים", אומר בנאי, ובהמשך מסביר את פשר הנימה השקטה והמהורהרת שנספחת לביצועים: "הרבה מהשירים בהופעה הזו משוחים מתוקפו של הלילה, שירים מתוך העולם החשוך, אבל עכשיו אנחנו נרים את זה". "אנחנו" זה בנאי עצמו, שמנגן בפסנתר ובגיטרה אקוסטית, אמיר צורף בגיטרה החשמלית ודניאל זמיר – וירטואוז סקסופון בעל שם עולמי. בשלב הזה הם מבצעים את "יש לנו את כל הזמן". צורף מכניס חשמל ואנרגיות, זמיר מאריך בסקסופון, שגובר על הגיטרה ועל הפסנתר המאויש בבנאי. "אביתר בנאי – קדוש", נפעם זמיר כשהוא עוזב את הבמה אחרי שנכח בשלושת השירים הראשונים. "הוא עוד ישוב", מבטיח בנאי.

בינתיים צורף ממשיך לצרף לשירים את מגע הגיטרה הפראית שלו, שהוא שולט בה בהבעה רצינית-חולמנית. בנאי עדיין נמצא בהלך הרוח הנגזר משעת ההופעה. "בתוך הלילה יש חתיכות של אור", הוא אומר, "קשה להאמין בזה, אבל כשאני מנגן אני מרגיש שיש חתיכות של אור בתוך הלילה. וככה גם בשיר הזה" – והוא שר את אחד משיריו החדשים, "לילה כיום יאיר", ועובר לשיר ישן יותר, "תחרות כלבים", וממשיך ל"פקק תנועה". הפעם צורף מצטרף בשירה, שר בקול נמוך שנותן קונטרה לקול הגבוה של בנאי. אחר כך צורף שר את "מנגינה יקרה" של בנאי, ובסוף בנאי מוסיף את קולו ושניהם שרים בהזדהות "בואי אלי מנגינה יקרה. בואי אלי, בואי אלי".  צורף עוזב, ובנאי נותר לבד עם הפסנתר ושר את "אבות ובנים". זהו השלב שבו הקהל, שעד אז האזין בדריכות, מצטרף אליו בפעם הראשונה.

אחרי "כשזה עמוק" בנאי מבקש "לנצל את ההזדמנות ולעשות עוד שיר שהוא לא שלי". ואז הוא מספר על הערב הקודם, שבו שר במופע המחווה לשלמה גרוניך את "שיר אהבה טרי", והנה הוא משחזר את זה, שר בעדינות ילדותית את המילים של גרוניך, "בואי ילדה, בואי עכשיו", כאילו הוא כתב אותן.

ושוב דניאל זמיר על הבמה, מנגן ביחד עם צורף ועם בנאי את "יש לי סיכוי", ואז עוזב את הסקסופון ושר תוך כדי תיפוף על ליבו, קולו מרחף על הפסנתר האקספרסיבי של בנאי. אחר כך שניהם וצורף שרים שיר מהאלבום שבדרך, וזמיר מדהים ארוכות בצלילים המסחררים שהוא מפיק מהסקסופון שלו.

בנאי מציג את ההדרן. "זה שיר הכי יפה", הוא מתאר את "ואיך שלא" של אריאל זילבר. זמיר וצורף מעתירים את מיומנותם ואת נשמתם, וגם הקהל נענה לרמזי הידיים של בנאי. ושוב זמיר שר וזועק בקול, וגם בנאי מאמץ את גינוניו ומכה על ליבו.

ההופעה מסתיימת באחד מהשירים החדשים של בנאי, שמדבר על יחסי בן-אב. באשר למערכת היחסים בין קהל-זמר: בחלל האולם נרשמה נכונות לספוג שירים נוספים, אבל הבוקר כבר התחיל להתקדם באיטיות אך בהחלטיות. ואולי לאור ההצלחה של פורמט ההופעה המאוחרת מהמקובל, הגיעה כבר העת להופעה איכותית שנמשכת לילה שלם?

אביתר בנאי מארח את דניאל זמיר, "הפסנתר מארח", סוזן דלל, 13.11.08              

פורסם ב-yney ב-14.11.08