רחוב אבן גבירול נראה פתאום אחרת. האיש שנושא את שמו ושמת לפני כאלף שנים, קם לתחייה אמש (יום חמישי) בתיאטרון ירושלים. ברי סחרוף ורע מוכיח, עם שמונה נגנים וירטואוז'יים כמותם, העלו על הבמה את אלבומם "אדומי השפתות", המבוסס על שיריו, ולמשך שעתיים נמוגו מרחקי הזמן. מילים עתיקות, מנגינות מרתקות, כלי נשיפה ומיתר ומיתרי גרון התלכדו ליצירה שלמה, מפליאה ביופיה.
 
ההתחלה היתה צנועה. "שפל רוח" היה השיר הפותח, וכמוהו הנימה הנכאה של סחרוף, שהתחדדה להלך רוח מיסטי, ולאט התחממה עם המוזיקה ועם שאר השירים, חוצבת פתח עמוק ונגיש למעבר.
 
בעוד שבאלבום "אדומי השפתות" סחרוף נשמע לעיתים כמבטל את עצמו ביראת כבוד בפני הטקסטים, הרי שבהופעה הוא כבר התרועע בחופשיות עם המילים וביטל באופן מרהיב את ההיררכיה ביניהם. המוזיקה היתה אתמול התכלית והעונג – של החושפים אותה והנחשפים אליה. רע מוכיח יצר בקפדנות מלאכת מחשבת של עיבודים שרוממו את השירים לדרגות שכבר חרגו מהמוזיקה למימדים טמירים יותר. כל אחד מהנגנים –  זהר פרסקו, עדי רנרט, אסף רוט, יניב רבה, איל תלמודי, עודד גולדשמידט ונאור כרמי – תרם ללהט ולברק של האש המשותפת, ובמקביל גם ביטא בנפרד את כישרונו הייחודי בסולו ממושך. גם שי צברי – פייטן טרובדורי, העמיק את היצירה בסלסוליו והגביה את רף השיאים, למשל בפינג פונג הראפרי ששיחק עם סחרוף בשיר "שוכני בתי חׂמר".
 
מבעד להרמוניה התגלו הגוונים העשירים – מתחרעים ברוקנרוליות, עזים במזרחיות ואווריריים בג'אזיות. הקהל תרם לחאפלה קצב של מחיאות כפיים וקריאות השתאות, סחרוף הוסיף נענועי גוף ושיער וחיוך שכיסה את כל המושבים.  "תבורך מבלי קצה", הוא שר, וזה בדיוק מה שהתבקש לומר לו. מישהו נרגש פרץ לבמה ולפני שהורד ממנה במהירות, הספיק לכרוע ברך בפני סחרוף ולכבדו במחיאות כפיים פרטיות, אסירות תודה.
 
חטיבת הקצב – תופים, כלי ההקשה ובאס – שקיבלה תשומת לב משמעותית, בעיקר בשיר הנושא, היתה כמו פעימות הדופק החי של תור הזהב. לכבוד ההדרן, לקראת חצות, סחרוף ותזמורתו ביצעו בהפתעה שיר של אבן גבירול שלא נכלל באלבום. "לא ניגַנו אותו אפילו בחזרות, אבל לפי דעתי הוא אמור להיות מוצלח", אמר סחרוף, וצדק. זה היה השיר "ככלות ייני" במנגינתו העממית המוכרת. "ככלות ייני, תרד עיני, פלגי מים". העיניים אכן זלגו מרוב התעלות כשהמנגינה הואצה עד לאקסטזה. גם סחרוף התקשה להיפרד מהקהל ולחתום את ההופעה – ככל הנראה אחת מהטובות ביותר שנראו כאן.         
    
"אדומי השפתות" מוגבלת לשלוש הופעות בלבד, ואמש כבר היתה הפעם הראשונה. זכות הציבור למחות על כך ולהפציר בהפקה שתתמיד את המופע הזה. הוא נועד להיכנס למערכת הנשימה של התרבות הישראלית ולהגיע לכולם – מתלמידי בית ספר ועד מופלגים בשנים. "פנו אלי וזכרו אהבתי", הפציר שלמה אבן גבירול, משורר ופילוסוף גאון, בשיר "בחייכם אדומי השפתות". ברי סחרוף ורע מוכיח מזכירים את אהבתו ומחיים את יופיה. אסור לאפשר לו לדהות.    
 
 פורסם ב-ynet ב-16.10.09