בין שלל האפקטים הגרנדיוזיים בהופעות של הפינק פלויד, כיכב חזיר – בסרטונים שהוקרנו תוך כדי ההופעה, בלוגואים ובעיקר כבובת ענק מתנפחת ומעופפת. מהמופע של ה"אוסטרליין פינק פלויד שואו", שמשחזרים בדייקנות חלק מההופעות האלה, נעדר החזיר, אבל יש לו ממלא מקום הולם: קנגורו. זוהי דרכם של חברי ההרכב הסימפטי הזה לומר – הפינק פלויד הם חלק מרכזי מחיינו המקצועיים כבר עשרים שנה, אבל לא מדובר בהערצה עיוורת שבולעת אותנו. אנחנו גם אוסטרליים גאים, ומביאים את זה לידי ביטוי, בקריצה.
 
אז קבלו את הקנגורו, החיה המסמלת את אוסטרליה, וקבלו את סטיב מאק – גיטרה ושירה, ג'ייסון סופורד – קלידים, קולין ווילסון  – גיטרה בס ושירה, דמיאן אנטוני דרלינגטון  – גיטרה ושירה ופול בוני המתופף. הקולות שלהם אומנם לא זהים לקולות של רוג'ר ווטרס ושל דיוויד גילמור, אבל הנגינה מזכירה אותם, ובאופן כללי כשנחשפים אליהם מרגישים שזה הכי קרוב כנראה לדבר האמיתי.   
 
העילה הרשמית לסיבוב ההופעות העולמי הנוכחי היא חגיגות ה-35 שנה לאלבום  Dark Side Of The Moon, אבל בהופעות עצמן רוב השירים הם דווקא מתוך "החומה" – האלבום החביב במיוחד על הישראלים, שבוודאי יתענגו במיוחד לחוות את שיריו מבוצעים כמעט כמו במקור. ולא רק לשיר, אלא גם לרקוד את השירים, בניגוד ללונדון, שבה, באופן מוזר, זאת היתה הופעת ישיבה. אומנם המושבים היו נוחים במיוחד, וגם מקום ההופעה אטרקטיבי – ה"רויאל אלברט הול", היכל מודרני-עתיק, מופתי ביופיו ובמשובחות האקוסטיקה שלו. ובכל זאת, היה מתסכל לחוש את ההופעה בצפייה פאסיבית ולא בהשתתפות אקטיבית. פה ושם היו בקהל בודדים מאוד שהצליחו למצוא לעצמם חלל זעיר ולרקוד בו, אבל הם היו חריגים. בארץ, לעומת זאת, ההופעה תקבל את התנאים האידיאליים בשבילה, באמפי-פארק רעננה.
 
המופע הזה מושקע במיוחד, וכולל כפי שהתרחש אצל להקת המקור אפקטים כמו קרני לייזר ירוקות ענקיות שסורקות את הבמה ואת הקהל, וגם חישוק תאורה שממנו מוקרנים סרטים המלווים את השירים ומעמיקים את המסרים שלהם באופן ויזואלי מצמרר. כך, למשל, בשיר Mother  מוקרנת אישה חייתית שמערסלת תינוק לתוך סיוט ובשיר Sheep צופים על קנגורו מעופף בין ארובות, במקום חזיר, שאומנם לא נמצא שם ויזואלית, אבל הוא נוהם ברקע. כל שיר מקבל תשומת לב ארוכה, כולל ממקהלת נשים מרשימה, שיודעת גם מתי לפרוש ולהשאיר את הבמה ללהקה בלבד. שיר אחרי שיר וכולם מרתקים מוזיקלית וגם ויזואלית, למשל במתקפת השעונים בסרט שמלווה את Time  עם המקצב הפראי, וגם בשיר Goodbye Blue Sky, שבו דגל בריטניה הופך לצלב שותת דם וציפורי טרף מתנפלות על המרחב.      
 
הם לא רק בוטים, הפינק פלויד האוסטרליים, אלא גם מרגשים, למשל בשיר Hey You עם הביצוע הפוצע שלו והמילים  Open your heart, Im coming home שאכן פותחות את הלב כפי שהן מבקשות. כך גם ב Wish You Where Here, כשהתופים נאלמים והגיטרה האקוסטית מתבטאת לבדה.
 
ובין הדמעה להדהמה, בשיר One Of These Days מחייכת בגרוטסקיות בובת ענק מתנפחת של ארנב ורוד ורוקדת, עד שהיא קורסת אל תוך החשיכה. לישראל יגיעו לכבוד המופע גם בובות ענק נוספות שלא הופיעו בלונדון, ביחד עם עשרה טון ציוד. 
 
בהדרנים, בשיר Run Like Hell, הקהל האנגלי כבר לא הצליח להתאפק וקם על רגליו, מריע. וכך בסופו של דבר, ולו רק לרגע אחד, גם באנגליה המאופקת יחסית זו היתה הופעת עמידה.                
 
מאחורי הקלעים אחרי ההופעה בלונדון, דקות ספורות אחרי ששפכו על הקהל ועל עצמם מטענים רבי עוצמה של אנרגיה מוזיקלית, דמיאן אנטוני דרלינגטון וג'ייסון סופורד לא נראים שפוכים. למעשה, הם נינוחים, חביבים ושלווים בניגוד מוחלט ללהט המוחצן שהפגינו בפני קהל של אלפים זמן קצר לפני ששוחחנו.
אתם מבצעים קאוורים מושלמים לשירים שלא כתבתם. איך אתם מבטאים את עצמכם כיוצרים?     
ג'ייסון סופורד: "אנחנו מוזיקאים, והמופע הזה הוא בדיוק הדרך שלנו לבטא את עצמינו".
דמיאן אנטוני דרלינגטון: "אפשר לנגן בצורה מדויקת את המוזיקה כפי שבוצעה במקור, ובכל זאת להתבטא באופן אישי. זה מה שאנחנו עושים, מכניסים גם את עצמינו לתוך המוזיקה הזו בטכניקת הנגינה שלנו".
 
על ישראל הם לא יודעים הרבה (דרלינגטון: "קראתי קצת על ההיסטוריה שלה"), וזה בדיוק מה שעושה אותם פתוחים ומלאי ציפיות. ומה באשר לציפיות של הקהל מהם? התשובה ודאית: הופעה של הפינק פלויד האמיתיים אפשר לקבל כרגע רק בדמיון, אבל מופע אמיתי שממחיש את השירים, מכבד אותם וחוגג בענק – הפינק פלויד האוסטרליים מספקים במקצועניות, ולא פחות מזה, בכיף. 
 
פורסם ב-ynet  ב-5.5.08