ורד קלפטר אינה זמרת, אלא יוצרת ששרה את שיריה. קולה חסר הליטוש עלול להוות מחסום בכניסה לשיריה. את המכשול החיצוני הזה מומלץ לחצות במהירות, שכן השירים באלבומה "אהבה אחת גדולה" מהווים רצף של יופי, שער לעולמה הפנימי מעורר האמפתיה, שבו קולה הוא חלק מהאקלים.

מתחילת שנות התשעים קלפטר פעילה מוזיקלית, אם כי לא באופן עקבי. היא החלה את דרכה האומנותית כרוקיסטית בלהקה "לגמרי לא שקטים" כשם אלבום הבכורה שלה. אלבומה הבא יצא כעשר שנים אחר כך, וכמו קודמו זכה להערכה מקצועית, אך לא מסחרית. עיקר הצלחתה התבטאה בלהיטים שכתבה או הלחינה ליעל לוי ולדנה ברגר, כמו "אל תקנה לי ורד" ו"עד הקצה". בשנים האחרונות השתתפה באופן פעיל באלבומים "סימנים" (שירי מירון ח. איזקסון) ו"אדם" (אלי מגן).

ב"אהבה אחת גדולה", אלבומה השלישי, קלפטר חוזרת אל היצירה האישית ומבטאת נשיות אינטליגנטית, אלגנטית ואינטימית. היא בונה אותה מניואנסים כמו הכפלת קולה כך שנוצרת רשת דקיקה של גווני הבעה עדינים. המוזיקליות של קלפטר היא חלק כה עמוק ממהותה עד שאין בה צורך לזעוק אותה. ובכל זאת, חסרה לעיתים נשיכה קלה שתקרקע ותמריץ את העדינות כאשר היא מרחפת מדי. פה ושם יש נסיונות כאלה, למשל בשיר "במרחק הגדול", בו הקצב האיטי מואץ מעט ופתאום מתגברת גיטרה חשמלית, אבל היא לא מתעצמת עד כדי טלטלה. גם כאשר יצחק קלפטר מצטרף אל ורד לדואט החינני "שלך לעד", הווירטואוזיות המפורסמת שבנגינתו החשמלית מתבטאת דווקא באופן שבו הוא מעדן אותה כדי שתשתלב ולא תשתלט. הגישה הזו, שתכליתה ליצור תשתית הולמת לקולה הרך של קלפטר, מאפיינת את העיבודים ואת ההפקה של עמוס עבר הדני, שמתבססת על נגינה איכותית (אלי מגן, אלון הילל, אלון נדל, עדי רנרט, עמוס עבר הדני וקלפטר עצמה) על כלי נגינה בסיסיים למדי ועם ארומה של גאז' או בוסה-נובה.

הטקסטים של קלפטר מבטאים אמת שמתגלה בהפכים ובניגודים, למשל: "ושוב אתה מסתתר בין קירות לא שלך ושוב אני חשופה בין קירות חיי" ("למרות כל זאת"), ויש בה הרבה פיכחון מודע, כמו: "אהבתי אותך על מה שאינך" ("במרחק הגדול"). לעיתים רחוקות היא חוטאת בקלישאות ("כל הזמן שבעולם" בשיר "דייט" ו"ים של אהבה" ב"ספטמבר"), שאצלה הן חמורות במיוחד, דווקא בגלל כשרונות הדיוק וההקפדה שלה.

ובסופו של דבר, השירים של ורד קלפטר הם כמו מחשבות מתערפלות לפני השינה במיטה מוגנת, שיש בהן יופי ועצב. נעים לצלול עם אלבום כזה לתוך תנומה, במקום שבו הגבולות בין השירים מיטשטשים והופכים לשיר אחד שכוחו בהצטברותו. טוב גם להיות ערים עם האלבום, שמעמיד את המציאות מול מבט מפוכח, אבל תוך כדי ליטוף.

"אהבה אחת", ורד קלפטר, "התו השמיני"

פורסם ב-ynet ב-1.5.08