"אני יודע לכתוב מילים קטנות לנשמה", מתמצת אורן ברזילי את אלבומו "בתפילות שלי".  שנתיים אחרי אלבום הסולו שלו בעברית, תשע שנים אחרי האלבום באנגלית, וכשברקע להקת הבית "מופע הארנבות של ד"ר קספר" – ברזילי הוציא יצירה שאינה מתיימרת לגדולות. קסמה בפשטותה ובכנותה המרגשת.

ברזילי אומנם מהלל את האיפוק כבר בשיר הפותח "לב שקט" ("לב שקט שווה מיליון… רוצה לצעוק, לא אומר מילה"), אבל את המילים הללו הוא יורה מלבו בפרצי אנרגיה ובתיאטרליות, וכך לאורך כל היצירה. בניגוד לאלבום הקודם, "שומר הלב", שתסס משמחה, הפעם החוויה היא של כישלונות וחסכים, למשל בשיר הנושא העורג לזוגיות. "אני אתן לך את הכול", הוא שר לאהובתו העתידית, המדומיינת בינתיים, וממהר לסייג: "את כל מה שהשארתי לעצמי".

אז מה השאיר ברזילי לעצמו ולנו? קודם כול, מוזיקה טובה, ססגונית, מחממת – אבל לא במובן המעורר תרדמה כמו הסקה מוגזמת. זאת, משום שבתוך הלחנים היפים הוא מיטיב להשאיר פרצות, בורות, חללים שבהם משוטט קולו פגיע, שברירי ולעיתים פצוע. המילים שלו עדיין פשוטות ודיבוריות, השפה כמעט דלה, וגרוע מזה – מרובה בקלישאות בלתי נסלחות ובמטבעות לשון שחוקים ("דמעות של מלאכים", "זמן סליחות", "יום חדש יבוא מחר") – אבל העיקר הוא שבחזית השירים ניצב גיבור העלילה בביטחון ובאופטימיות, מקרין אותנטיות ומעורר אמון. וכשברזילי שר את השיר "כמו באגדות" המקסים, ומסלסל פתאום בשיר "אומר דברים בשקט" – המוזיקליות שלו, נישאת על הדף לחניו, סוחפת אל מחוזות שבהם הביקורתיות והשיפוטיות נהדפות לטובת האמון, ההתמסרות והקבלה. וכך, בגרסת הכיסוי המרגשת שלו לשיר "מאמי" (שבמקור שר ארנון צדוק, וברזילי שר עם חן עזרן) האנושיות שבו אנושה ולופתת, ולמרבה הפלא, דווקא אין צורך ורצון להשתחרר מלפיתתה. ממילא, אורכו של האלבום הוא חצי שעה בלבד. ובכל זאת,  גם אחרי 30 הדקות הללו התחושה היא שהיצירה לא באמת הסתיימה, משום שהשירים כביכול ממשיכים להזדמר, כאילו מוגנטו אליהם שובלים כמוסים – מילות מפתח, מנטרות כמו "לעולם", שברזילי השתיל לתוכם כאשר חזר עליהן בנחישות מדיטטיבית.

וכך, כפי ששר ברזילי, המילים שלו הן אומנם קטנות, אבל בהחלט נחרטות בנשמה, מה עוד שהמוזיקה דווקא גדולה.

פורסם בגלובס ב-2.3.2019